עונת החתונות התחילה

05 באוקטובר 2010 מאת קפיטן עופר

חוזרים הביתה.
לחץ.
לבוש קצת יותר אלגנטי ממה שרגילים.
צ'ק.
ברכה מהירה אך מקורית.
אוטו.
פקק קטן.
עוד פקק קטן.
שומר.
לחתונה של אילן ואילנית.
חניה.
ממהרים.
שלום להורי החתן.
לחיצת יד ונשיקה להורי הכלה.
צ'ק בכספת.
קבבונים עם מקל קינמון וטחינה בצד.
פוקצ'ה עם פלפלים.
האורחים מוזמנים אל החופה.
סיפור שחוק שפעם היה מרגש.
שבע ברכות.
קול ששון וקול שמחה.
טבעת.
מקודשת.
מחיאות כפיים.
אם תשכח ירושלים.
כוס.
תור ארוך בעלייה לרגל לנשיקות חיבוקים.
מנוחה קצרה.
מוזיקה.
מוזיקה.
מוזיקה.
בופה.
תור.
צלחת.
וגם מתפוחי האדמה בבקשה.
אוכל.
בדיחות אקראיות עם הזוג הלא מוכר ליד.
סלואו מרגש.
טנגו בשביל ההורים.
עוד מוזיקה.
שותים משהו.
רוקדים.
מזרחית.
רוקדים עוד.
רוקדים עוד קצת.
קינוחים.
פרווה, איכס.
ריקוד אחרון.
נשיקה וחיבוק לכלה.
לחיצת יד וחיבוק קל לחתן.
עייפות.
חניה.
אוטו.
אין פקקים.
בית.
מדרגות.
בגדים על הרצפה.
לישון.

שכר הבכירים: למה להתעסק במיליונים אם אפשר בעשרות אלפים

19 בספטמבר 2010 מאת קפיטן עופר

אחת למספר שבועות צץ ועולה הנושא המרגיז של שכר הבכירים. אין ספק, אנשים שמרוויחים אלפי שקלים בשעה מעוררים את כל הבלוטות החברתיות, אבל אולי שווה לשקול פתרון אחר שיטפל בהרבה מאוד אנשים, ויאפשר לבכירים, תסלחו לי, להיחנק עם המיליונים שלהם.

הפתרון המוצע הוא מהפכני, משוגע, לא יאומן, ונחמיה שטרסלר לבטח יתחיל לירוק ולבעוט, ובכל זאת, זה משהו שראוי לבחון: חלוקת רווחי החברה לעובדים. כל חברה שמנהליה יבקשו להרוויח כך וכך אפסים, תחוייב לחלק 60% מרווחיה בין העובדים, שווה בשווה בין כולם, מן הזוטרים ביותר ועד ראשי ההיררכיה.

דוגמאות? בבקשה:
בנק לאומי הרוויח בשנת 2009 2.01 מיליארד ש"ח, ועובדים בו כ-9000 איש. כל אחת ואחד מן העובדות והעובדים יקבל לפי ההצעה, ואני מקווה שאתם יושבים, 134 אלף ש"ח.

בסלקום הרוויחו בשנת 2009 1.2 מיליארד ש"ח, ועובדים בחברה כ-3000 עובדים. כל אחת ואחד מן העובדות והעובדים – מעובדי הנקיון, נציגי השירות, מנהלי המחלקות וזה שאף אחד לא מבין מה הוא עושה באמת – יקבלו 240,000 ש"ח, שזו נקודת פתיחה מוצלחת במיוחד למשכנתא.

באוסם – 37 אלף ש"ח, הריבוע הכחול (כולל הקופאיות ב"מגה") – "רק" עוד 8500 ש"ח לכל עובד/ת, ב"הוט"- תריסר אלף ש"ח, שופרסל – כ-20,000 ש"ח, רמי לוי – 24,000 ש"ח, לאומי כארד – 68,000 ש"ח, ישרוטל – כולל כל החדרניות והמנקים – 12,000 ש"ח, ובקיצור – אתם מבינים את העניין.

ברור לי שהפתרון הוא בעייתי לחברות מפסידות, אבל אני רוצה להאמין שחברות מפסידות ייפטרו מהמנכ"לים עתירי השקלים שלהם, ויעברו לפסים רווחיים. ברור לי גם שתיווצר קבוצה של כמה עשרות אלפי עובדים, שהיא רק חלקיק מ-3.5 מיליוני העובדים בארץ, שירוויחו יותר, לפעמים הרבה יותר, מאחרים. צריך גם לחשוב על ההיבטים הללו, אין ספק.

עם זאת, אם כל אחת מהקופאיות בשופרסל או אצל רמי לוי תקבלנה עוד 2000 ש"ח בחודש, אם המוקדנים והמוקדניות של הוט (בעצם זו דוגמה לא טובה), לאומי כארד או סלקום יוסיפו עוד עשרות אלפי שקלים למשכורת השנתית, נקבל גם (א) יותר מיסים בחזרה לקופת המדינה לשיפור החינוך, הרווחה והכביש המשובש לא רחוק מהבית שלי, וגם (ב)עוד הוצאות ופחות אוברדראפטים מצד עשרות אלפי עובדים זוטרים שיוציאו כספים בחנויות הסמוכות לביתם.

סיכומו של עניין: הבכירים ירוויחו מיליונים? אין בעיה, בתנאי שכל העובדים ירוויחו משכורות גבוהות ב-20%-200%, ומבחינתי, ששטרסלר ימחה עד מחר.

פתאום אלי ישי הפך לחסר אונים

12 בספטמבר 2010 מאת קפיטן עופר

שעון החורף המוקדם הזה מוציא ממני את כל חלקי הנפש הגרועים שניסיתי להסתיר. אני מקלל מכל את המחליטים, באמת מתגלה בי שנאה עזה כלפי כל מי שדרש שעון חורף מוקדם.

מה שהכי מרגיז אותי הוא שאלי ישי – שאם באמת היה אלוהים, הוא לא היה מעניש אותנו באיש הזה כשר פנים – פתאום מתחמק מאחריות: בתגובה למסע השכנוע של YNET (שמנסה להראות שהוא חזק יותר מהפוליטיקאים, אבל לא ממש הולך לו), ישי אמר פחות או יותר ש"מה אתם רוצים ממני? זה פורז שהעביר את החוק הזה!".

למיטב ידיעתי והבנתי, לשר הפנים בקואליציה חזקה מדי שכזו, יש מספיק כוח לשנות תריסר מילים בחוק: שעון החורף יכנס לתוקפו בלילה שבין שבת לראשון לפני ה-1 בנובמבר. קוראים לזה הצעת חוק ממשלתית, וכאשר הם רוצים בזה באמת, אזי אנשי הממשל נהדרים בחקיקת בזק.

במקום להתחמק, להאשים אחרים, להבהיר שזה לא הוא ולתהות מה רוצים ממנו, שיגיד – "אני מאמין שזה שעון טוב, ואני בוחר לא לעשות כלום כדי לשנות אותו". זו אחריות, גם היא מבאסת במיוחד מיליונים.

לא שזה חדש, אבל עוד שר נוסף לרשימת המתחמקים מאחריות.

מדריך למתלבטים: ספרד מול הולנד

08 ביולי 2010 מאת קפיטן עופר

אחרי שמרבית הקבוצות האהודות בארץ הקודש נשרו מן המונדיאל (ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, אנגליה ואיטליה), נשארנו עם שתיים, שמלבד נוסטלגיה (הולנד) וסכומי כסף מטורפים שמשלמים על השחקנים (ספרד), אין בהן יותר מדי מה לאהוד.

למען קהל המתלבטות והמתלבטים, הרי מספר קריטריונים על פיהם כדאי לבחור את את הפייבוריטית לקראת הגמר:

1. שטח: ספרד – חצי מיליון קמ"ר (25 פעמים ישראל), הולנד – 40 אלף קמ"ר (פעמיים ישראל). המנצחת: הולנד – גם שם צפוף ובתים עולים ביוקר.

2. מלוכה: ספרד – חואן קרלוס הראשון, בעל עשרות תארים ומעט סמכויות, הולנד – ביאטריקס, יותר סמכויות, מעט תארים. המנצחת: ספרד , כי מסתבר שברשימת התארים יש לו גם את "מלך ירושלים".

3. היסטוריה יהודית: ספרד-גירוש ספרד, הולנד-אנה פרנק ושות'. המנצחת: תיקו.

4. יהודים מפורסמים: ספרד – הרמב"ם, הרמב"ן, אבן גבירול ועוד רבים וטובים, הולנד – שפינוזה וראלף ענבר. מנצחת: ספרד, כי אצל אצל הספרדים היו יותר ר"ת, ואני חובב ר"ת.

5. שפה: ספרדית – מתגלגלת על הלשון ומרגשת, הולנדית – מזכירה שיעול. מנצחת: España עם הטילדה על הנ'.

6. גברים: ספרד – מצ'ואיסטים חתיכים, הולנד – ליברלים בלונדיניים. המנצחת: הולנד, בפנדלים.

7. נשים: ספרד – פנלופה קרוז ממש לא מייצגת, הולנד – שילוב מנצח של מדינת הגירה עם רקע אירופאי. מנצחת: הולנד, כי זה קצת כמונו.

8. נופש: ספרד – פאלמה דה מיורקה, הולנד – ארובה (שייכת להולנד !). מנצחת: ספרד, כי ארובה זה רחוק מדי לסופ"ש.

9. אוכל: ספרד – פאייה וטאפאס , הולנד – צ'יפס ודג מטיאס. מנצחת: ספרד, בגלל השפעת הספרדי הכפול.

10. סקס: ספרד – שמרנים, הולנד – אמסטרדם. מנצחת: הולנד, אבל זה מזכיר את הבדיחה על ההוא שהולך לזונה, ושואל כמה. הזונה משיבה: "יש רגיל ב-50 יורו, ויש ספרדי ב-150 יורו", הבחור מתלבט, ומחליט להתנסות בספרדי, כי רגיל תמיד יש. הם עושים את כל מה שצריך, אבל אחרי שהכל נגמר, הבחור שואל: "תשמעי, אני מוכרח להודות שהיה ממש רגיל. מה פה ספרדי?", הזונה מתעשתת, נזכרת ואומרת: "וואלה, צודק. הנה זה בא: הולה !"

11. אירווזיון – ספרד – La, La, La, הולנד – Ding-a-Dong. המנצחת: הולנד, כי אנו יודעים איכות אירווזיונית מהי.

עד כה התוצאה היא 5-5. למישהו יש שובר שוויון?

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה, והלוואי שניפול על גרעינים מוצלחים במשחק.

10 חוויות קצרות מטיול באירופה

15 באוקטובר 2009 מאת קפיטן עופר

כמה אבחנות מדוייקות יותר ופחות לאחר חופשה בת שבועיים בצפון איטליה, אוסטריה וגרמניה:

1. ציפיתי וקיוויתי לראות קצת גזע ארי במינכן, בלונד, עיניים בהירות וגובה שמגרד משקופים. קיבלתי טורקים, ערבים, יוצאי אפריקה, ברה"מים לשעבר. כבר אי אפשר לסמוך על הגרמנים האלה.

2. האיטלקים הם ערסים. מחוייטים? כן. נראים כאילו יצאו ממגזין אופנה מהודר? בהחלט. הגברים חתיכים והנשים מכסות על היעדר יופי במחלצות נאות? YES, YES, YES. אבל הם עדיין ערסים, ערסים בחליפה.

3. ונציה מוזנחת (!), מלוכלכת (!!), מסריחה לעיתים משילוב מי הים הלא-מתחלפים והלחות הממש-כמו תל-אביבית (!!!). השאירו אותה לגלויות הרומנטיות, אפילו שבזיליקת סאן-מרקו מהממת ביופיה.

4. כשהולכים בישראל, בכל מטר רבוע יש 17 רשתות אינטרנט אלחוטיות, מתוכן 3 חופשיות במודע ושתיים סתם ללא סיסמה. כשהולכים במינכן, זלצבורג, ונציה, ורונה, סירמיונה, ועוד ערים קטנות לאורך הדרך – יש את אותו מספר הרשתות, אלא שהפעם מדובר ב-17 רשתות אינטרנט אלחוטיות לכל 1000 ק"מ. אם כבר יש אינטרנט אלחוטי במלון, אז הוא עולה 5 יורו לשעה, דהיינו, 660 ש"ח ליום. פפפפף.

5. לאכול בחו"ל בימים עברו נחשב לחוויה קולינרית יחודית, חד-פעמית ושוות ערך לוארגזמה סדרתית. היום, האוכל בארץ השתפר פלאים ואינו נופל מן הפיצות והפסטות והאיטלקיות ומן התבשילים הבוואריים והטירוליים. אמנם לא אכלתי במסעדות מישלן, אבל באמת שאין למטבח הישראלי סיבה להשפיל סירים. בקיצור, לאיטלקים נשארו נוף יפה ובגדים שווים.

6. כל האמור בסעיף הקודם, בטל ומבוטל בעניין אחד בלבד: איזו גלידה יש לאיטלקים. את הגלידה המשובחת שבמשובחות אכלנו למרגלות המצודה של מלצ'סינה, על גדות אגם גארדה. בחור בשם פבריציו (באמת) פתח גלידריה כשתמונתו במבט שרמנטי תלויה ממעל לאורך שלוש קומות (באמת מס' 2). זה היה מטופש להפליא, עד שטעמנו את כדורי הקריר-הקריר הזה, והבנו שמגיעות לו חמש קומות ולא רק שלוש.

7. בכבישים המהירים של גרמניה אין הגבלת מהירות. מבינים את זה כשאתה ממש מתרגש לנסוע על 140 קמ"ש בלי לחפש שוטרים או מצלמות, ואז פתאום עוקף אותך במהירות הזויה משמאל קשיש גרמני עם טרנטה שעוד בימי חומת ברלין נחשבה לישנה.

8. למדריכות הסיורים בטירות הגרמניות הנפלאות נוישווינשטיין והוהנשוונגאו (Neuschwainstein & Hohenschwangau) יש אנגלית איומה ועתירת מבטא גרמני כבד. שום פרודיה על גרמנים שמנסים לדבר אנגלית לא מצליחה בכלל להגיע לדבר האמיתי.

9. חשבתי שהן כבר פסו מן העולם, אבל לא: בבולצאנו, עיר חמד באיטליה עם רובע עתיק נאה למדי, הסתובב לו אב ישראלי עם ילדיו הצעקניים נעול בנעלי קרוקס. אדומות. הזוועה, אללי, הזוועה.

10. בטיסה חזרה שודרגנו במפתיע למחלקת עסקים. למתעניינים – המושבים מרווחים יותר, אפשר לבחור סרט מתוך כמה אפשרויות, אבל הדיילים טרחנים יותר, ואוכל המטוסים שמוגש בשלוש מנות הוא עדיין עם טעם של אוכל מטוסים. אחד הדברים המצחיקים היה, שטרם ההמראה במטוס הלופטהאנזי, נשמעה הודעה המרגיעה את הנוסעים שבטיסה זו לא מוגש בשר חזיר. זה לא התנגש, כמובן, עם הגשת חסילונים ומולים במנה הראשונה והשניה, ובהגשת גבינות כקינוח למנה הבשרית הלא-חזירית. יהדות היא אכן דת מוזרה.

איך לקנות לסבתא מחשב? – 15 טיפים והנחיות להתקנת מחשבים לגיל הזהב

08 בספטמבר 2009 מאת קפיטן עופר

בין יותר מדי הדברים שאני עושה בחיי, אני מדריך מחשבים פרטי של מבוגרים, או בצורה היותר ברורה, אני הבחור שמלמד את סבא וסבתא לשלוח אימייל ולגלוש בלמה-נט כשלנכדים אין זמן לבוא ולהסביר להם בעצמם.

ברבות השיעורים וההדרכות, ריכזתי כמה טיפים כיצד להפוך את העבודה על המחשב נוחה במיוחד לגילאים מבוגרים, כאשר הראייה לא תמיד במיטבה, הידיים קצת חלשות וקצת רועדות ועוד אי אילו מגבלות שמגיעות עם הגיל.

אז מה לעשות כדי להקל על סבתא וסבא לשלוח מיילים?

חומרה:
1. מסך – עדיף 19 אינץ' ומרובע. מסך רחב מדי מקשה על ההתמצאות. לצערי כבר ממעטים לייצר כאלו, ולכן 21-23 אינץ', אבל לא מעבר.
2. עכבר – עכבר רחב עם גלגלת רחבה, ובשום פנים ואופן לא עכבר עם יותר משני מקשים (עכברי גרפיקאים). הכי טוב: דגם BW-35 של a4tech. חפשו אותו באופיס דיפו הקרוב לביתכם. הוא יציב במיוחד, והגלגלת שלו היא תענוג לאצבעות.
3. רמקולים – נפרדים ולא כחלק מהמסך. כשהפרסומות מציקות, או כשרוצים להנמיך מהר ואין מקלדת מולטימדיה – עדיף בכפתור המוכר של הרמקול ולא בכפתורי המסך הנסתרים.
4. מקלדת – עדיף עם אותיות אדומות לעברית ושחורות לאנגלית. מקלדת שחורה – רק אם אתם לא אוהבים את סבא וסבתא.
5. מארז מחשב – כפתור הדלקה בחלק העליון ולא בחזית. חבל על הגב וההתכופפות.

תוכנה:
1. דוא"ל – רק Outlook express בעברית. אין נוח ממנו למתחילים. אם חייבים דואר רשת, אז עדיף הדואר של וואלה. לא, אני לא צוחק. הוא פשוט מציג את כל אנשי הקשר בצורה ברורה ונוחה.
2. דפדפןאקספלורר 7. אין ספק, פיירפוקס וכרום עושים עבודה מצויינת, אבל הם לא תמיד תואמים לכל האתרים. עדכון אחרי שנתיים: כרום, עם הרחבות של Ad Block ו-Zoomy.
3. אנטי-וירוסAVAST! – ממעט לקפוץ ולהעיר הערות, ואפשר גם להשתיק אותו מבלי שיציק עם הודעות לא ברורות.
4. הגדרות – בלוח הבקרה: עכבר – לחיצה כפולה איטית, מהירות המצביע -בינונית, שיפור דיוק המצביע; מקלדת – המתנה עד חזרה – ארוכה, חזרה על לחיצות – איטית.
5. מערכת הפעלה – רק לא VISTA. זמני ההמתנה שלו משגעים חסרי סבלנות בכל גיל.
6. שולחן עבודה – רקע חלק בלבד, לא עם תמונות, נופים וכו'. בנוסף, להשאיר רק אייקונים של אינטרנט, דוא"ל, סקייפ ומחשב שלי. כל השאר – להגלות לפינה השמאלית התחתונה.
7. תוכנת שליטה מרחוק מצויינת וחינמית – logmein. כשאתם רוצים לעזור אבל אין זמן לקפוץ לבקר, מתחברים מהמחשב שלכם ומסייעים.
8. לחיצה אחת או שתיים – אם מדובר באנשים שלא מעוניינים או לא מסוגלים להתקדם מעבר לשימוש בסיסי במייל וגלישה בסיסית באינטרנט, כדאי לעבור להפעלת תוכנות בלחיצה אחת: פותחים תיקייה כלשהי, כלים-אפשרויות תיקיה-הפעל תוכנות בלחיצה אחת. בסופו של דבר, לחיצה כפולה מתאימה למי שעוסק בניהול קבצים (שמירה, העברה וכו'), ואין בה צורך להפעלה בסיסית.
9. מועדפים – בשלב הראשון כדאי לעבוד עם לינקים קבועים בראש הדפדפן. הם הרבה יותר ברורים ונגישים ככה. בנוסף, בעבודה מתקדמת יותר עם מועדפים, עדיף ללמוד עם תפריט המועדפים בשורת התפריטים ולא בלחצן הכוכב: התפריט שנפתח מלחצן הכוכב מעוות את האתר ומסתיר חלק ממנו. התפריט שנפתח משורת התפריטים – אינו משנה דבר.
10. בלי תוכנות שמופעלות עם הפתיחה – בלי מסנג'ר שיקפוץ, בלי אזהרות של אנטי-וירוס, בלי הודעות של עדכונים אוטומטיים.

שיהיה בהצלחה, ואל תופתעו אם פתאום סבתא תעשה LIKE‏ בפייסבוק על התמונות המביכות שלכם מהודו.

סקופ – דודו טופז כבר היה בכלא לפני שנים

28 באוגוסט 2009 מאת קפיטן עופר

לא חשבתי שאכתוב על דודו טופז, אבל תקרית מוזרה גרמה לי להיתקל בו באופן ביזארי למדי, שאני מקווה שלא יזקף לחובתי: נזכרתי מסיבות לא ברורות בשיר הגימיקי והעדיין-קצת-מצחיק ממרחק השנים "תנו לו צ'אנס" של ההרכב הלא-מצחיק, "מה קשור?". באווירת שישי שטותי בשעות הצהריים התקשרתי ליו-טיוב וביקשתי לשמוע את השיר וצפיתי לי בקליפ, המתאר סצינה של בית כלא (מדי השב"ס – תענוג לעיניים) עם כמה ידוענים ידועים יותר או פחות, ואחד דני רובס, שאני אוהב במיוחד.

שימו לב מי מופיע בדקה 2:51 בקליפ, ומי, כמה טיפוסי, תופסת אותו.

untitled.jpg

אכן, הכתובת היתה על הקיר: דודו טופז כבר היה בכלא לפני שנים, וכידוע – שיעורי החזרה לפשע הם גבוהים למדי.

תנו לו צ'אנס, מהלב.

האתר המשמח של היום

04 באוגוסט 2009 מאת קפיטן עופר

מה אתם מלחששים שם, מתחת לשפם?

נראה לי שאפשר היה להעסיק כמה מהם כרס"רים בבסיסים היותר ידועים לשימצה.

שיטת השקשוקה-היום שאחרי

29 ביולי 2009 מאת קפיטן עופר

א. משפחת עופר הם אולי אנשי עסקים מוצלחים, אבל הם לא אשפים גדולים בתקשורת: לולא היו עושים רעש מהסרט, הוא היה עובר מתחת לרדאר בשקט יחסי. למזלנו, זה לא עבד להם.

ב. סרט התגובה שלהם היה מעניין כמו תשדירי תעמולת הבחירות: כולם צופים בהתחלה, ומעבירים ערוץ אחרי שלוש דקות ומחצה.

ג. אלי גולדשמידט מגעיל אותי, ניר גלעד מגעיל אותי, עידן עופר מגעיל אותי. עם זאת הם ביתרון על ביבי, אהוד ברק ורפי גינת, שמגעילים אותי כבר שנים.

ד. ליכין יש רוטב שקשוקה מעגבניות טריות. זו אחת ההברקות הפרסומיות של כל הזמנים, בכלום כסף.

ה. נשארתי וראיתי עד הסוף בחצות הלילה. טוב שיש ערוץ ציבורי (והלוואי שיגיע מישהו שיעשה שם סדר). פתאום (או שלא פתאום) המאבק של ערוץ 10 נראה מתבכיין למדי.

ו. אני עדיין תוהה לגבי המוטיבציה של איילי ההון: ביום שיהיו לי מיליון דולר בחשבון הבנק, אני פורש לגדל עיזים בנגב. אצלם, לעומת זאת, הם לא מסתפקים בכך, ורוצים עוד ועוד ועוד ועוד. אולי הם רוצים לפצות על משהו. יש פסיכולוגים באולם?

ז. מעולם לא טעמתי שקשוקה, אבוי לבושה. יש המלצות.

ילדים, היום נלמד כיצד לבזבז קליפ נהדר על שיר רע

13 ביולי 2009 מאת קפיטן עופר

צפיה מהנה.