מִלָּה

אושיק לוי - או שלא מזכירים אותו אף פעם, או שהוא זוכה לשני אזכורים שליליים באותו יום : הפסיד בבוררות מול שלום חנוך על מי כתב את “חוזה לך ברח” (שלום כתב, כן?) וליווה את חנן “שָׁ הוא צליל בתוך מילה” גולדבלט בהרשעתו בבית המשפט.

לגורל יש חוש הומור לא רע לפעמים.

נענע 10 רוצים להחליף מלתחה, ובכלל זה - גם לוגו.
אחרי אי אילו ישיבות, סיעור מוחות, מחשבה וחזון של “איפה אנחנו רוצים לראות את נענע 10″ בעוד ארבע שנים ושבעה חודשים, יצא הדבר הזה:

מה אומר ומה אדבר - גאונות.
מגיע נוויל ברודי, מי שמכונה בידיעה באתר - “אחד המעצבים הטובים בעולם”, יוצר את הלוגו, איך נגדיר זאת מבלי לפגוע באף אחד, הסתמי והמפוהק הזה, ומוציא חשבונית על סכום שהיה מכלכל אותי ועוד כמה חברים טובים בשנה הקרובה.

לקחת כל כך הרבה כסף בשביל לוגו כל כך חסר טעם, ריח ומשמעות באופן כללי - גאונות לשמה.
כל הכבוד לנוויל ברודי.

לכל הלוחמים למען הפרטיות: לפעמים סרטון של 30 שניות על הזמנת פיצה בעולם ללא פרטיות עושה את העבודה טוב יותר ממאה פוסטים.

פיצה, מישהו?

אל תשאלו מה עשיתי במסמך המייגע של תנאי השימוש באתר אורנג’, אבל כן תשאלו מה מצאתי:

“כמו כן, בכך שאתה מאחסן בשרתים שלנו יצירות עצמיות [רינגטונים שהולחנו על ידי המשתמש,תמונות שצולמו על ידי המשתמש וכו’], אתה נותן לפרטנר ולגופים אחרים זכויות רישיון להעתיק, להפיץ, לשדר, להציג בציבור, לבצע בציבור, לשכפל, לערוך, לתרגם ולשנות את עיצוב היצירות העצמיות שלך; לפרסם את שמך בקשר ליצירות העצמיות שלך; ואת הזכות להעניק רישיון משנה לשימוש בזכויות אלה לכל צד שלישי, הכול ללא תשלום תמלוגים, בכל העולם, ולתמיד.

צילמת תמונה והעלאת אותה לאתר של החברה הכתומה? הם יכולים לעשות מה-בראש-שלהם, בכל העולם ולתמיד. האותיות הקטנות מעולם לא נראו קטנות יותר.

אחת לתקופה יוצא לי לראות ב–BBC את MASTERMIND, הידועה בארץ הקודש כ”מקבילית המוחות”. אני בטוח שכל ילדי שנות ה-80 ואחורה זוכרים את “התחלתי ולכן אסיים” (שזה משפט שמתכנני הרכבת התחתית צריכים לשנן מבוקר עד ערב).

בכל פעם שאני צופה בתוכנית הזו, אני מרגיש קצת טמבל: המתמודדים המעולים שם גורמים לך להרגיש כמו ילד בכיתה א’. מילא זה שאינך שולט בתחום “הסאגה האיסלנדית” או “קרבות מלחמת מאה השנים”, אבל גם בתחום הידע הכללי יש שם שאלות שאינך מבין איך המתמודדים שולפים את התשובות במאית השניה. תענוג, ולא פלא שהתוכנית שורדת כבר משנת 1972.

לעומת זאת, בארצנו הקטנטונת (ואני בטוח שגם בבריטניה, שלא ניתמם, חלילה) במקביל ל”מקבילית” יש על המרקע את שעשועוני האגו - “אחד נגד מאה”, “מונית הכסף” ודומיהם. בשעשועוני האגו מקבלים הרבה כסף על שאלות קלות, כך שהצופה בבית מרגיש טוב עם ידיעותיו וחושב שהוא מש’ו-מש’ו. ברי המזל שמצליחים להסתנן לתוכנית, גם מרגישים טוב וחושבים שהם מש’ו-מש’ו וגם מקבלים קצת (הרבה) דינרוס. הפרסים ב”מקבילית”, רק כדי להזכיר, היו כרטיס טיסה ללונדון בסוף העונה ותלושים לרכישת ספרים.

יכול להיות שעוטף אותי פרץ נוסטלגיה לימים תמימים יותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שתוכניות החידונים של פעם באמת איתגרו והכניסו אותך לפרופורציות, ואילו שעשועוני האגו של היום גורמים לך להרגיש חכם וטוב עם עצמך, בזמן שלמעשה אתה בעצם לא-מי-יודע-מה.

שתי דקות, כמה שיותר שאלות. בהצלחה.

אמש ריחף לו יתוש מעל המכשיר שמחובר לשקע ואמור למנוע יתושים. ריחף, טייל לו והמשיך בדרכו לעוד עקוצים לא מרוצים.

אני לא יודע מי חצוף יותר:
היתוש שלא יודע לקרוא הוראות ואינו מבין שהמכשיר מפזר האדים אמור להרחיק אותו, או שמא החברה שמייצרת את המכשיר ולא טרחה ליידע את איגוד יתושי ישראל שהם אמורים להתרחק כאשר יש מכשיר כזה.

בזזז.

אופטימוס אפרים היה אמור לעשות “בילוג חי” ממקום שלמיטב ידיעתנו טרם בילגו ממנו: חדר הלידה.

המציאות, כמו תמיד, הכתיבה אחרת, והרופאים הקשוחים לא התירו להכניס מחשב נייד.

לצד כל זאת, מזל טוב גדול ומיוחד למיס ומיסטר אופטימוס אפרים על היילוד החדש, קולולולו, ואיחולים ללילות שקטים כמה שיותר מהר. עם קצת מזל, הקטנצ’יק ייצא כמו ההורים שלו. כמו כן, לרגל האירוע המרגש, בקרוב תושק גירסת הג’ימבורי החדשה של מִלָּה.

כשירות להורים החדשים, הרי כללי “עשה ואל תעשה בטיפול בתינוקות“.

מזל טובים ואיחולים עד השמיים :-)

1. “ראש בקיר” היא תוכנית שראוי שבגללה ישלל רשיון השידור מערוץ 10.
2. “רמזור” היא תוכנית מפתיעה: לא ידעתי שאפשר לעשות קומדיה בעברית, ועוד אפילו כזאת שמצליחה לעשות את העבודה. עדיין יש לה מה ללמוד מאחיותיה מעבר לים, אבל יש שם הברקות ולפעמים גם צחוק גדול.
3. אתמול הייתי צריך להתקשר ליס ולבקש להתנתק לאור היעדר התוכן בקופסה שמוצבת על המזנון בסלון. המצב קשה.

לפני כמה חודשים הוצעו שני תפקידים מעניינים בשתי חברות שונות. שלחתי קו”ח, ככה סתם, לנסות. באופן תמוה זומנתי לראיון, על אף שאני לא מגיע מהתחום והיתה זו הפתעה כפולה.

לא קיבלו אותי לאף אחת מן השתיים, והמשרות אויישו על ידי אחרים. במקום אחד זה היה קצת מבאס, בשני לא ממש, ובכל זאת, היו אלו הפעמים היחידות שלא קיבלתי עבודה שרציתי.

היום גיליתי שלא חלפו יותר מדי חודשים, וכבר מחפשים בחברות הללו אנשים אחרים לתפקידים הללו. לא בטוח שאיתי המצב היה אחרת, ובכל זאת, שמחה קטנה לאיד. מותר לפעמים, לא?

שלום ילדים,

לפניכם שתי תמונות של אנשים מפורסמים. האם תוכלו למצוא את ההבדלים ביניהם?

בין הפותרים נכונה יוגרלו תלושי שי לקנטינה שבכלא.