מִלָּה

לפני שבוע פרסמה האקדמיה ללשון עברית כמה חידושי שפה למילים לועזיות בתחום התחבורה:
שאטל - הסעית
צ’קלקה - צפירור
טנדר - מטענית
מיני-ואן - סעונית.

לצד המטענית והסעונית, היה גם חידוש אחד נוסף חמוד במיוחד, שעם קצת מזל, אפילו ישתרש בשפת היום יום: GPS - נווטן.

מהיום, אל תגידו “לעזאזל, הג’י.פי.אס הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!”, אימרו - “לעזאזל, הנווטן הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!”.

ברכות לכל הנווטנים על השם החדש.

די להעלאת כותרות שגויות, במיוחד עם מספרים. יש כמה אנשים שחושבים שזו הצורה הנכונה.

תחליטו:
שולה זָקֶן (ZAKEN)במלעיל? במלרע?
שולה זָקַן (ZAKAN) בכלל?

מישהו מוכן לבדוק כבר את הדרכון שלה? פפפף.

טקס האוסקר הביא עמו את ההתרגשות השנתית של מבקרי הקולנוע. יאיר רווה נשאר ער כל הלילה כדי לכתוב ב”לייב בלוגינג” מהטקס עצמו.

הצירוף “לייב בלוגינג” זר לי. התרגלנו כבר למילה בלוג (למרות שאני תמיד הייתי בעד יורשת - יומן רשת, ויורם מלצר היה בעד מדונה), ולבלוגיה וישראבלוג ועוד ועוד, ואנחנו אפילו כותבים בלוג, ולעיתים גם מבלגים. על אף כל ההרגלים - לייב בלוגינג עדיין רחוק מדי מהעברית.

נראה לי שנדרשת מילה עברית מתאימה כתחליף הגון ללייב בלוגינג. הבעיה עם מציאת תחליף עברי היא שכל אחד מן התחליפים יהיה קצת בעייתי בעצמו, בגלל השימוש במילה “בלוג”, אבל גם שעטנז עברי-לועזי יכול להחליף את ה”לייב בלוגינג” האנגלי למהדרין.

אז מה זה יהיה?
בילוג חי? בלוג בזמן אמת? רישום ישיר?

יש הצעות?

מתוך כתבה של דה-מארקר על השפעת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים:

“אדי, בעלים של בר בתל אביב, חושש שאם החוק יישאר כפי שהוא כיום, “זה יהיה גזר דין מוות להרבה מקומות וסוף חיי הלילה של תל אביב. ברים יתחילו להיסגר כמו פטריות לאחר הגשם … “

מרק פטריות, מישהו?

1. קרחת לנינט - גם בעמוד השער של שישי, גם בעמוד האחורי. לא חבל על יערות הגשם? לו העצים היו יודעים עבור אילו ידיעות קופחו חייהם, היו שולפים את שורשיהם מן האדמה ומתחילים לנוס על נפשם.

2. הבוקר התפרסמה ב”קשקשות אחרונות” רשימת מיתוסים רפואיים והאמת שמאחוריהם. העורכים הנהדרים הציגו לנו את השקר ואת האמת. אני חוזר - לא המיתוס, אלא השקר.
כאשר הרופאים טענו כל השנים שצריך לשתות 8 כוסות מים ביום, אני בטוח שהם לא שיקרו לנו, אלא סיפרו לנו את שהאמינו בו. לזאת, עורכים יקרים, קוראים מיתוס, לא שקר.

כדי לא לפתוח את השבוע רק עם עצבים, הרי הידיעה המעניינת של היום על (כמעט) עכבר הוליד (כמעט) הר.

בחדשות ובכתבות שאנחנו קוראים כל יום, יש יותר מדי פעלים סבילים: הדלק התייקר, הוחלט להקים כלא פרטי, אושר חוק האח הגדול, סל הבריאות הצטמק, השירותים לציבור הצטמצמו.

אני מהאסכולה-השחוקה-אך-זו-שהוכיחה-את-עצמה-לאורך-כל-הדרך של מילים יוצרות מציאות. כאשר מדברים בסביל, יוצרים מציאות של “הדברים קורים מעצמם” ושהם “מחוייבי המציאות”. כשמדברים בסביל, אין פעיל, אין מי שמרים את האצבע כדי לאשר החלטה, אין מי שמשנה את המספרים בשם “הצמיחה והתקציב”, אין אחראי לאותה פעולה.

סל הבריאות הצטצמם? לא. את הסל צימצמו כמה פקידים באוצר שכופים את משנתם הכלכלית.

הדלק התייקר? לא. את מחיר הדלק העלו שני עובדים במשרד התשתיות על פי נוסחה שמשקללת את מחירי הדלק באיטליה (!) ובדרום צרפת (!!).

הוחלט להקים כלא פרטי? לא. עובדים של המשרד לבטחון פנים, בשיתוף עם כלכלנים ממשרד האוצר, החליטו להקים כלא פרטי מסיבות של חיסכון.

חוק האח הגדול אושר? לא. את החוק אישרו 53 35 חברי כנסת, שיש להם שמות וראש לחשוב איתו (כנראה).

בכל מקום שיש פועל סביל, הדברים לא קרו מעצמם. יש שם אנשים עם שמות ודעות, יש שם אנשים עם יכולת להחליט החלטות גורליות, יש שם אחראים בחור השחור שנקרא בירוקרטיה.

אנשי התקשורת - מנחים, כתבים, כותבים, עורכים ובלוגרים - צריכים להיפטר מהסביל ולציין מי עומד מאחורי הדברים שקורים לנו ומי האחראים על ההחלטות שמתקבלות סביבנו. אולי השינוי הזה יגרום למקבלי ההחלטות לנהוג קצת אחרת.

במוסף “שבעה לילות” של ידיעות אחרונות, כתבה נעה רוטמן נגד המחאה העירומה של גרינפיס. לא אכנס כרגע ל”מחאה עירומה - כן או לא” (התשובה: תלוי מתי), אלא אצטט את מה שכתבה רוטמן:

“מתפשטים בציבור נמנים עם אחת משתי קבוצות: נטורליסטים ומוחים עירומים. הנטורליסטים הם מי שפעם, לפני עידן הפוליטיקלי קורקט המעייף הזה, קראנו להם נודיסטים. אותם אנשים שדוגלים בעירום בציבור ממניעים של חזרה לטבע האדם ורואים בכך אמירה פוסט מודרנית על עולם המסיכות. יחד עם זאת, אין להם בעיה לעשות את זה רק באזורים מוגדרים, ואין להם כוונה לכפות על אף אחד לצפות בעירום שלהם, מרשים ככל שיהיה.”

לידיעת הקוראת הנאמנה, נעה רוטמן:
נטורליסטים הם אמנים מזרם הנטורליזם או שהם חוקרים המחזיקים בתפיסה נטורליסטית. את לבטח מתכוונת לנטוריסטים .

אל תשאלו מהיכן הבקיאות.

היום התפרסמה לה ב”העיר” כתבה גדולה על הקשקשו הטלוויזיוני “מצלצלים”. כבר כתבתי עד כמה התוכנית הזו בזויה ועלובה, אבל לא לשם כך התכנסנו היום.

בכתבה הזו אבי אלקלעי, עורך תוכניות היום של ערוץ 10, מגן על התוכנית הזו בחירוף נפש והוא אומר:

נטפלים ל”מצלצלים” רק בגלל שהוא מוצר שהם לא יודעים לקרוא תרבותית. הוא פרחי בשבילם, יורו-טראש אירופי.

יורו-טראש אירופי. אם אני זוכר נכון, הרי שהוא שונה מאחיו היורו-טראש האמריקאי והאסייאתי בניחוחו הצרפתי ובעידונו הקלאסי, אם כי הוא אינו עוקצני כמו היורו-טראש האמריקאי ואינו מפולפל דיו כמו זה האסייאתי.

ד”ש לחז”לנו זכרונם לברכה.

הבוקר שודרה בגל”צ ידיעה על מרכז המחזור שנפתח לציבור באתר הקיט והנופש חיריה.

דבר מנהל האתר:

“וואנס (once) ייפתח מרכז המבקרים, יוכלו המבקרים לראות…”

אני לא זוכר את שמו, אבל הוא לא היה אנגלו-סכ(ק?)סי במיוחד. את דבריו המשיכה אחת הדוברות של האתר (מתוך הזכרון המעורפל, אל תתפסו אותי במילה):

“האנשים בטח ייחשבו “מה כבר יש לעשות בחיריה”, כאילו דה!“

אכן, חיריה שפה יפה.