ארכיון פוסטים ששייכים לנושא '?????? ?????????'

כוחן של דבקיות

יום ראשון, 21 בדצמבר 2008

אני רוצה להודות לארתור פריי ולספנסר סילבר. לא מכירים? אלו שני אנשים חשובים שגרמו לי לאושר רב במיוחד היום. תיכף תבינו מי הם.

במחשבי המכללה שבה אני עובד היתה בעיה מוזרה למדי: לא ניתן היה לפתוח קבצים מתוך דואר וואלה. נראה שמרוב תוכנות אבטחה וקירות אש, מישהו שכח שהמטרה במייל היא לקבל קבצים.

רק כדי להבין כמה הבעיה היתה מעצבנת, אסביר שבכל פעם שסטודנטית היתה צריכה לפתוח קובץ מוואלה, היה צורך לעשות העברה למייל אחר שאינו בוואלה, ולפתוח אותו מהמייל האחר. לצורך העניין גם פתחנו תיבת דואר בג'ימייל להעברת הקבצים עבור אלו שמשתמשים רק בדוא"ל וואלה. תוסיפו לכל הסיפור הזה את העובדה שלא כל הסטודנטים בשנת 2008 יודעים מה המשמעות של forward, ותקבלו בעיה מעצבנת למדי.

כמה זמן נמשכה הבעיה הזו? טוב שאתם שואלים. מעל שנתיים וחצי.
כמה זמן התלוננתם על הבעיה הזו? שוב, טוב שאתם שואלים, מעל שנתיים וחצי.
איך התלוננתם? בצינורות המקובלים – טלפונים ומיילים, מכתבים מסודרים, פניות דרך הבוסית שהעבירה את הפניות לאגף המחשוב.
האם זה עזר? בערך, בדיוק כמו ששר התחבורה שאול מופז עזר לשיפור התחבורה.

בתחילת השנה האקדמית התעצבנתי. זה היה שילוב של עומס תלונות סטודנטים על וואלה, פלוס בעיות בגלישה באינטרנט, פלוס יום ראשון בשבוע, שזה אף פעם לא יום טוב. התוצאה? קפיטן עופר אחד כועס במיוחד. הלכתי לראש מחלקת המיחשוב והבהרתי לו שחייבים לתקן את התקלה הזו . לא יכול להיות שבכל אוניברסיטה, מכללה, מוסד ומתנ"ס שכונתי ניתן יהיה להוריד קבצים מדואר וואלה, ורק במכללה הזו – לא. הבטחתי לו שמאותו יום הוא יקבל דיווח יומי על הסטודנטים שנתקלו בבעיה.

ביום הראשון דיווחתי בפניו על 6 סטודנטים שנתקלו בבעיה.
ביום השני דיוותי על יום חלש, רק 2 סטודנטים. הוא דיבר בטלפון, אבל דאגתי להראות לו שמדובר בשני סטודנטים.
ביום השלישי הוא לא היה במשרדו, אז השארתי דבקית (הפתק הצהוב, שבד"כ מדביקים למסך המחשב בפינה למטה, כן?) עם פירוט של מספר הסטודנטים היומי.
ביום הרביעי הוא שוב לא היה במשרדו, אז השארתי שתי דבקיות.
גם ביום החמישי הוא לא היה – ושוב השארתי דבקיות עם דיווח.
ביום השישי – שוב דבקיות, אבל הפעם גם כתבתי את דעתי הלא-חיובית על יכולותיו של אגף המחשוב.

ואז נקראתי לסדר: ראש אגף המחשוב נזף בי ודרש להפסיק לתלות דבקיות ("פתקים" הוא קרא להן) על דלת משרדו, הבוסית הסבירה שלא ככה פותרים בעיות, והבוסית של הבוסית הבהירה לי שעל אף שהיא מבינה את הבעיה, לא זו הדרך להתמודד עם העניין, ושעלי לפנות בצינורות המקובלים.

שבוע וחצי לאחר שהפסקתי להדביק דבקיות, קיבלתי מייל ממחלקת המחשוב המודיע שהבעיה נפתרה. אם הייתי יודע שכל מה שצריך זה להדביק דבקיות על הדלת, הייתי עושה את זה כבר לפני שנתיים וחצי.

אם כן, מי הם שני האדונים הנכבדים ארתור פריי ולספנסר סילבר? ממציאי הדבקיות. לולא שניהם, עד היום היו הסטודנטים ממשיכים להתעצבן הקבצים שלא נפתחים מתוך דואר וואלה. תודות ונשיקות לפריי וסילבר.

דרוש: סטטוס

יום ראשון, 07 בדצמבר 2008

רווקה, נשואה, גרושה, אלמנה*.
מה חסר?
זו שנמצאת עם בן זוג כבר כל כך הרבה זמן, עד שהם למעשה-כמו-נשואים, אבל הם לא גרים ביחד כמו ידועים בציבור.

למי יש רעיון איך לכנות את הסטטוס ההולך ומתרחב הזה?

—-
*הטקסט נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד, אך הוא מכוון לשני המינים גם יחד.

סוף סוף הגיע הנווטן

יום שלישי, 02 בדצמבר 2008

לפני שבוע פרסמה האקדמיה ללשון עברית כמה חידושי שפה למילים לועזיות בתחום התחבורה:
שאטל – הסעית
צ'קלקה – צפירור
טנדר – מטענית
מיני-ואן – סעונית.

לצד המטענית והסעונית, היה גם חידוש אחד נוסף חמוד במיוחד, שעם קצת מזל, אפילו ישתרש בשפת היום יום: GPS – נווטן.

מהיום, אל תגידו "לעזאזל, הג'י.פי.אס הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!", אימרו – "לעזאזל, הנווטן הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!".

ברכות לכל הנווטנים על השם החדש.

שעון הקיץ הפרטי שלי

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

מעטים הדברים שמצליחים לעצבן אותי יותר משעון החורף. אי שם קצת לפני יום כיפור סוגרים לנו את השמש שעה אחת קודם, מה שגורם לחובב שמש ואור שכמותי להרגיש כאילו מישהו בחלל מתלבל לו עם התאורה. בכל שנה אני מתעצבן מחדש על למה לא מזיזים לשעון חורף רק בדצמבר-פברואר, שם באמת הוא נדרש, ומתחילים אותו, בעזרת השם, למען המנסים לרצות את היושב במרומים באמצעות צום וצעידת המונים במרכזי הערים.

יש לי מקום מפלט אחד משעון החורף המדכא הזה, שמשמש אותי בין חצי שעה לשעה, תלוי בפקקים – השעון באוטו. מדי שעון חורף אני מתעצל לשנות את השעון הזה. הוא באמת לא ידידותי לחילופי שעות אחת לחצי שנה, ולכן הוא נשאר על שעון הקיץ גם במהלך שעון החורף הרשמי. במשך כל נסיעה אני נוהג לי בניחותא, מציץ אל השמיים שעדיין מאירים מעט, אבל מדמיין שהשעה היא השעה שמראה האוטו – שעון קיץ אמיתי בלב החושך המוקדם מדי.

אסקפיזם? לחיות בבועה ממתכת? לא אכחיש. כמה דקות של מפלט מהחושך שעוטף לפני הזמן? בהחלט כן, וזה עובד לא רע. מומלץ לנסות בבית (או באוטו).

"הוטרס" נסגרה, התחזית התגשמה

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

לפני שבוע התבשרנו על סגירת הסניף המקומי של הרשת האמריקאית "HOOTERS". למי ששכח במה מדובר, אזכיר שמקימי הרשת "הקימו את המסעדה הראשונה שבה הוגשו בעיקר פירות ים וכנפי עוף ע"י בנות בלבוש אתלטי שכלל מכנסיים כתומים קצרים וגופיה".

בדרך כלל איני נוהג לעצבן ולהגיד "אמרתי לכם", אבל במקרה זה אחרוג ממנהגי – כבר לפני שנה אמרתי שהוטרס בישראל זה כמו למכור קרח לאסקימוסים: "זו מדינה חמה, תרבות סחבקית והבגדים נצמדים ומתקצרים. מלצריות בבגדים “אתלטיים”? כל מי שיקנה צלחת צ’יפס ספוגת שמן ב”חוף יוסי/מוטי/הגולשים” יקבל אותה מידייה של מלצרית (וגם מלצר, כן) עם בגדים אתלטיים, נו אקסטרא צ’רג’".

נראה לי שעכשיו תהיה הזדמנות מצויינת לקנות ביגוד אתלטי חדש עבור צוות החללית. הקפיטנים נראים נהדר במכנסיים כתומים קצרצרים וגופיה.

אבל חברתי כאבל חברתי

יום ראשון, 09 בנובמבר 2008

על מנת לבדוק מה הנזק החודשי של כרטיס האשראי, נכנסתי לי לאתר לאומי-קארד. במקום קרן מור והבחור השני שמפרסמים את החברה, הופיע הכיתוב הבא:

leumi.JPG

מנכ"ל החברה נפטר, והחברה מפרסמת הודעת אבל בעמוד הבית שלה. עד עכשיו אני מתלבט אם להתרגז על הפרסום או דווקא לתמוך בו:
מחד, אם עובד זוטר יותר היה הולך לעולמו ולאו דווקא המנכ"ל, לא בטוח שהיינו רואים כיתוב כזה בדף הראשי. מנגד, בעידן של ציניות כמעט בלתי-נסבלת, זה נחמד לראות שאין מגמת "עסקים כרגיל", ושנציגי החברה מצאו לנכון לפרסם את המודעה.

לצד כל זאת, מדובר פה בחברה שהסיבה היחידה שאני בקשר איתה היא שחברות אחרות מטרטרות את כל מי שלא מוכן לשלם באשראי. אני לא ממש שש להיות עמם בקשר, הם נותנים לי שירות ותו לא. עכשיו, כפי שלא אספר להם על מקרים דומים במשפחתי, אני לא בטוח שאני רוצה לשמוע על מקרים כאלו "במשפחת לאומי-קארד", יהיו טראגיים ככל שיהיו.

התלבטות קשה, אין ספק, כזו שעוזרת לי להדחיק את הסכום שאמור לרדת מהחשבון בעוד כמה שעות.

המדפסת המשתוללת-למען עתיד זקנינו

יום חמישי, 06 בנובמבר 2008

לא מזמן יצא לי לספר על השיעורים הפרטיים שבהם אני מלמד "סיניור סיטיזנס" לשלוח מיילים לנכדים, לגלוש קצת באינטרנט ואפילו להכין מצגות עם תמונות של כל המשפחה או של הטיול האחרון לים המלח. הם נהנים מכל רגע ולא מבינים איך לא התחילו עם זה כבר לפני כמה שנים.

עם כל ההנאה והכיף, יש משהו שמעיק על מרבית התלמידים, והם נמנעים ממנו בכל מחיר – הדפסות. חשבו רגע על הדפסה במדפסת ביתית, שלא מדפיסים בה יותר מדי דפים: לא תמיד היא מחוברת, לא תמיד היא דולקת, לפעמים שולחים קבצים ענקיים שלוקח זמן עד שהם יוצאים, לפעמים היא בכלל במצב "צילום" של הסורק המשולב, ובעיקר, היא זזה ועושה רעשים מפחידים לא מובנים. כל אלו – גורמים כאב ראש לסבים-סבתות שלומדים אצלי.

אתמול היה לי שיעור אצל תלמידה חובבת אמנות, שרצתה להדפיס לעצמה כמה תמונות. המדפסת הדי-חדשה, לא הפסיקה להרעיש, לשאוב דפים ולהוציא אותם חלקים, להחליט שהיא לא רוצה לעבוד, להחליט שהיא כן רוצה לעבוד, ובקיצור, לעשות הכל כדי לגרום לגברת בת 84 לרצות לנתק אותה מהחשמל ולא להפעילה יותר לנצח. בשבילי זה היה עניין של לחיצה פה, לחיצה שם, והכל עובד, אבל היא – גם לא מבינה מה המחשב רוצה ממנה (להתריע שהדיו עומד להיגמר), גם לא מבינה למה חלון שהיא סגרה נפתח שוב (כדי להתריע שוב שהדיו עומד להיגמר) וגם לא מבינה למה המדפסת עושה כל כך הרבה רעש לפני שהיא בכלל מדפיסה (שאת זה גם אני לא מבין).

בשם כל הזקנים שמנסים ללמוד מחשבים, אני יוצא בקריאה נרגשת ליצרניות המדפסות: הדור הצעיר כבר התרגל להתעללות של המדפסות ומצליח (לפעמים) להבין את האי-גיון הפנימי של המדפסת. לעומת זאת, הדור המבוגר יותר לא ממש מסתדר עם כל המדפסות המשתוללות והדרישות התובעניות שלהן. גם ככה הזמן הולך ומתקצר עבור רבים מהם עד שיגיעו לעולם שאין בו ווינדוס ודרייברים, אז חבל לבזבז את זמנם ואת האנרגיות שלהם על הודעות שהדיו נגמר, הדף לא מונח בדיוק מילימטרי ושאין תקשורת וצריך ללחוץ על הכפתור האדום המהבהב.

יצרנים יקרים, הרגיעו את המדפסות. למען עתיד זקנינו.

ייאוש כללי מהבחירות הכלליות

יום ראשון, 26 באוקטובר 2008

אי שם בימים שהוא עוד היה לגיטימי, דודו טופז אמר במסגרת מערכון של עולה חדש מארגנטינה ש"אני אוהב יסראל. פעם בארבע שנים כל אחד יכול לבחור איזה מפלגה תדפוק אותו בארבע השנים הבאות".

מה נעשה בבחירות הקרובות? במי נבחר, שידפוק אותנו בארבע בשנים שנותרו עד הבחירות הבאות-הבאות? אחז בי מן ייאוש פוליטי איום. אין במי לבחור. אפילו את הנוהג לשלשל את פתק ההצבעה תוך שמחזיקים את האף – כבר אין טעם לעשות, כי לכל המפלגות אותו הריח: מחד ריח של רקב, ומנגד – ריח של כלום. בכל מקום שמסתכלים – רק עליבות, חוסר הנהגה, חוסר קשר לציבור ולמציאות באופן כללי.

ייאוש כללי מהבחירות הכלליות.

בגנות הסריקות

יום רביעי, 15 באוקטובר 2008

בכל המוסדות האקדמיים והפסאדו-אקדמיים נוהגים לסרוק מאמרים עבור הסטודנטים ולהעלות אותם לאתר האינטרנט של אותו המוסד. הסיבה, לכאורה, טובה – במקום שהסטודנטים יתרוצצו בין הספרים ויתחילו לצלם מאות עמודים, הנה הכל מסודר להם בתיקייה הוירטואלית של הקורס, ואפשר לגשת לשם מכל מקום מבלי להתחיל לחסל יערות גשם שלמים.

נכון, פשוט וקל?
אז לא.
ממש לא.

היום נתקלתי בסטודנטית שהגיעה לספריה ואמרה לספרנית "תראי, אני תיכף מסיימת את התואר, אבל מעולם לא הייתי פה בספריה. איך מחפשים פה ספרים?". היא לא היחידה ולבטח לא האחרונה שתגיד משפט מעין זה.

נכון שאי אפשר להטיל את מלוא הבורות הסטודנטיאלית על סריקות המאמרים, אבל יש "להאכלה בכפית" הזו מחיר: סטודנטים נמצאים בין הספרים, כתבי העת והמאמרים פחות ופחות, הם אינם רוכשים (או מאבדים עם הזמן) כישורי חיפוש מידע, ובאופן כללי, לא שולטים באחד הכלים הבסיסיים ביותר שיש באקדמיה – הספריה ומאגרי הידע השונים. בנוסף, כשנחשפים לספרים וכתבי עת באופן מכוון או אקראי, מרחיבים את הדעת והידיעה ומבינים שיש עוד דרך או שתיים למצוא מידע, שאינו נמצא בגוגל-אול-מייטי.

בקיצור, על אף שזה נוח ועל אף שזה מקל, מרצים יקרים – סירקו רק את הספרים הנדירים. באשר למאמרים הרגילים – תנו להתאמץ קצת, כדי שאחר כך יידעו איך מחפשים ספר בספריה ושיותר מעניין לעיין בכתב עת שלם ולא במאמר סרוק אחד.

המוטיבציה מאחורי המשבר הכלכלי

יום שלישי, 07 באוקטובר 2008

לאחרונה יצא לי לדבר עם אדם אמיד. מה אמיד? עשיר.

שאלתי אותו שאלה שהתבררה כשאלת תם: "אתה כבר עשית את שלך, תפרוש ונוח לך רגל על רגל. מה אתה צריך את כל כאבי הראש וההתעסקויות? לו היו לי מיליון או שניים בבנק, הייתי חי על הריבית ומטייל בכל העולם, בטח לא חושב איך לעשות מהמיליוניים -ארבעה ומהארבעה – שמונה".

הוא ענה:
"קפיטן, קפיטן, זה מאוד פשוט: עם האוכל – בא התאבון".

אני עדיין לא מבין את זה. ממש לא.


ולכל מי שכמעט הבין את המשבר הכלכלי, אבל רק כמעט, הרי פוסט נהדר של גלעד סרי-לוי.


זהו הפוסט ה-200 של מִלָּה (אל תאמינו למה שכתוב בשורת הכתובת למעלה, הדפדפן שלכם משקר לכם).
מרגש? לא נכחיש.