מִלָּה

א. משפחת עופר הם אולי אנשי עסקים מוצלחים, אבל הם לא אשפים גדולים בתקשורת: לולא היו עושים רעש מהסרט, הוא היה עובר מתחת לרדאר בשקט יחסי. למזלנו, זה לא עבד להם.

ב. סרט התגובה שלהם היה מעניין כמו תשדירי תעמולת הבחירות: כולם צופים בהתחלה, ומעבירים ערוץ אחרי שלוש דקות ומחצה.

ג. אלי גולדשמידט מגעיל אותי, ניר גלעד מגעיל אותי, עידן עופר מגעיל אותי. עם זאת הם ביתרון על ביבי, אהוד ברק ורפי גינת, שמגעילים אותי כבר שנים.

ד. ליכין יש רוטב שקשוקה מעגבניות טריות. זו אחת ההברקות הפרסומיות של כל הזמנים, בכלום כסף.

ה. נשארתי וראיתי עד הסוף בחצות הלילה. טוב שיש ערוץ ציבורי (והלוואי שיגיע מישהו שיעשה שם סדר). פתאום (או שלא פתאום) המאבק של ערוץ 10 נראה מתבכיין למדי.

ו. אני עדיין תוהה לגבי המוטיבציה של איילי ההון: ביום שיהיו לי מיליון דולר בחשבון הבנק, אני פורש לגדל עיזים בנגב. אצלם, לעומת זאת, הם לא מסתפקים בכך, ורוצים עוד ועוד ועוד ועוד. אולי הם רוצים לפצות על משהו. יש פסיכולוגים באולם?

ז. מעולם לא טעמתי שקשוקה, אבוי לבושה. יש המלצות.

החרדים תמיד טענו לאיזו עליונות על החילונים בזכות קרבתם לשכינה או כל מיני תירוצים מיסטיים אחרים.

נראה לי שכל טיעוניהם מתבטלים מכל וכל, כאשר רואים בחום הלח והדביק הזה חרדים לובשי גלימות (!) שחורות (!!) עם כובעי פרווה (!!): אף רב אינו מפרסם איזה פסיקת הלכה משמעותית שצריך להתאים את הלבוש לארץ ישראל במקום לבוש שהתאים לחורף האירופאי טרם המצאת החשמל ומערכות החימום.

מחר צפויות 32 מעלות עם 70% לחות. שיהיה לבריאות, בעזרת השם.

יש שני דברים שחוזרים על עצמם בכל מערכת בחירות, ומן הראוי שייפסקו:

1. סקרים - כבר מזמן לא ראיתי סקר מדייק, גם לא בטווח הטעות הסטטיסטיטית. למי שהספיק לשכוח - שתי דוגמאות קטנטנות: הפריימריז בקדימה (הצפי: נצחון סוחף של לבני, התוצאה: נצחון קטן של לבני) והבחירות הקודמות (הצפי: 39 מנדטים לקדימה. התוצאה: 29 מנדטים). בקיצור - די לסקרים. מבחני התוצאה מראים הם מדייקים בערך כמו לנסות לנחש האם יירד גשם היום על פי מה שרואים מהחלון בבוקר.

2. “אלו בחירות גורליות” - כל פוליטיקאי מדרג ג’ יספר לנו שהבחירות הללו הן גורליות במיוחד.
נכון מאוד.
מאוד גורליות.
גם אלו שלפניהן היו כאלו, ואלו שלפניהן.
כל הבחירות הן-מה-זה גורליות, שתיכף נתחיל לרעוד מן המעמד לפני שנשלשל את הפתק לקלפי.

צריך להודות - כבר הרבה שנים שמצב המדינה תלוי בכמה גורמים שאינם ניתנים לשינוי באמצעות פתק הצבעה, החל מהפקידות הכלכלית והמדינית, דרך משפחות ההון וכלה בתקשורת הפודלית שלנו. בחירות גורליות? ממש לא. עוד מערכת בחירות רגילה ותו לא.

הצליחו לעצבן אותי. על אף שקשה להוציא אותי משלוותי, הפעם ממש עשו זאת בגדול. אם הצליחו, לא אספר על זה?

אפתח בשלוש עובדות: 1. אני מתגורר באופן זמני בקריית אונו, בתקווה שהזמני גם יהיה קצר. 2. על אף העובדה שאני מתגורר בעיר, לא החלפתי את כתובתי בתעודת הזהות, כי כאמור - זה זמני, ולך תתרוצץ אחר כך אחרי דברי דואר שמגיעים לכתובת הלא נכונה. 3. הפוליטיקה המקומית של קריית אונו אינה מעניינת אותי - איני תומך בשום מועמד, איני מתנגד לאף מועמד.

לפני מספר ימים קיבלתי במייל הזמנה להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה עם ראש העיר קריית אונו, יוסי נשרי. זה היה עניין מוזר למדי, שכן מעולם לא נתתי לנשרי זה את כתובת המייל שלי. פניתי במייל לשולחים ושאלתי מהיכן קיבלו את כתובתי. התשובה היתה מפתיעה -

“כתובת המייל שלך התקבלה מאתר הפייסבוק -
לאחר שאישרת או ביקשת להצטרף כחבר לפרופיל של ראש העיר יוסי נשרי.

חסר לי פה אייקון של פרצוץ “מופתע לאללה” כיוון שמעולם לא אישרתי לנשרי להיות חבר שלי ולבטח לא ביקשתי ממנו חברות. תקראו לי מוזר, אבל יש לי כלל - “לא לאשר או לבקש חברות ממי שיש להם יותר מאלף חברים וצריכים ממני משהו”. בנוסף, כתובת המייל בפייסבוק גלויה רק לחברים מאושרים.

ביקשתי שוב הבהרות והתשובה שקיבלתי היתה מביכה במיוחד (”יש לך ולראש העיר חבר משותף”). התעקשתי שלא משם הם קיבלו את המייל שלי, וקיבלתי מענה מעניין במיוחד:

מאגרי המידע שלנו נאספים כל הזמן, השם שלך נמצא אצלנו במאגר אם לא דרך פייסבוק אולי דרך אחרת…

אנחנו מתנצלים על כך שהטרדנו אותך, הורדנו אותך מרשימתנו.

לא ויתרתי, וביקשתי לדעת מה היא ה”דרך האחרת” ואיך הם אוספים את כתובות המייל. אחרי התכתבות של ניג’ס מקצועי קיבלתי את הרשימה המסודרת הזו:

1. רשימות פעילים ותומכים.
2. חברים בפרופיל פייסבוק.
3. חברים קבוצות עירונית - מהפיסבוק.
4. חברים משותפים שגרים בק.אונו או יש להם זיקה.
5. מפגשי תושבים (חוגי בית)וכנסים שראש העיר עורך.
6. פניות אישיות לראש העיר מתושבים.
7. פניות ללשכת ראש העיר - הממוענות לתיבת הדואר האישי של ראש העיר.
8. רשימות תפוצה מתושבים בנושאים שונים- שהופנו לראש העיר -ולהם ראש העיר הגיב בעבר.

גירדתי בפדחת וניסיתי להבין בדיוק איך השיגו את המייל שלי. אחרי שנפסלו כל הסעיפים הלא-רלוונטיים, הבנתי מה קרה:
לפני כשנה שלחתי מכתב תלונה לראש העיר בעניין אגרת השמירה. אם כן, איך הגיעו אלי? דרך הסעיף המקומם מכל: 7. פניות ללשכת ראש העיר - הממוענות לתיבת הדואר האישי של ראש העיר. נשרי לקח כתובת שהתקבלה אצלו במסגרת תפקידו כראש עיר, כתובת שהתקבלה על שרת של העירייה והשתמש בה (לכאורה, לכאורה, כן?) לצרכי תעמולה בחירות. כדי להסיר ספק מלב, הכתובת אליה שלחתי את מכתב התלונה שבאמצעותו (כנראה) השיגו את כתובתי, היתה nishri@kiryatono.muni.il.

חוקי? לא יודע, אולי כן, אולי לא (יש עורך דין באולם?): החוק (סעיף 2א’) עמום במקרה הזה. האם כתובת מייל אישית היא נכס שהרשות המקומית מעמידה לרשותו של ראש הרשות?

חוצפה? בהחלט. אבל זו לא החוצפה הכי הגדולה: לאחר שליחת הרשימה המפורטת של דרכי איסוף המיליים הודיתי על שליחת הרשימה המסודרת וחתמתי בחיוך. כמה דקות לאחר מכן קיבלתי את שיא החוצפה לשנת 2008:

“בכיף, שמחתי לעזור.

בהמשך לחיוך ששלחת,
אפשר לסמן אותך כתומך בראש העיר?”

פףףףף.

בין כל הדברים שמרגיזים אותי בשנים האחרונות, יש שניים שמובילים בראש הרשימה לאורך זמן: רבנות ומוסכים. אי אפשר שלא לחוש חלחלה מכל סיפורי הזוועה ששומעים ממתחתנים על הטרטורים ברבנות, על הטקס הלא שוויוני, הפגאניות של המקווה והפטרנליסטיות של הדרכת הכלות. לצד זאת, גם אי אפשר שלא לחוש כאבי בטן קלים כשמגיעים לטסט השנתי, כאבי בטן בינוניים כשמקבלים את תוצאות הטסט הכתובות בטרמינולגיה שזרה למרבית האנשים, וכאבי בטן חזקים עד כדי עילפון כששומעים כמה עולים התיקונים.
עצבים לרוב - אין ספק.

עם זאת, אולי כדאי לאמץ פתרון חלקי מתחום מעצבן אחד עבור תחום מעצבן שני: ארגון צוהר למוסכים. גם הנשואים וגם הרווקים מבין שלושת קוראי מילה שמעו על צוהר, אותו ארגון שמנסה להפוך את הנישואין והיהדות בכלל למשהו טיפל’ה יותר מודרני, שוויוני והחשוב לענייננו - פחות מנוכר. אני לא מתכוון להמליץ או לא להמליץ עליו, יש לו גם חסרונות וגם יתרונות, אלא שהייתי רוצה לראות ארגון צוהר מוסכים:
מנהלי מוסכים שהם גם בני אדם טובים, יקימו ארגון, יכתבו אמנה - לא ממש משנה הפורמט - והם יתחייבו להיות הוגנים והגונים, לקחת בדיוק את מה שמגיע, להסביר היטב מה בדיוק עושים שם בחור השחור המכונה “מנוע”, ובעיקר - להראות שלמרות שתיקון רכב זה עניין לא כייפי, אפשר יהיה לצאת ממנו עם תחושת בחילה קצת יותר קלה.

דרוש ארגון צוהר למוסכים. יש מוסכניקים מתנדבים בקהל?

במשרד תחבורה שבו הוגים תוכנית לאגרת גודש, אין אנשים שנוסעים באוטובוס.

במשרד חינוך שבו מקבלים תוכנית שגורמת למורים לעבוד יותר עבור פחות כסף לכל שעה, אין אנשים עם ילדים בגיל בית ספר.

במשרד להגנת הסביבה שאינו קונס מפעלים מזהמים בחומרה, אין אנשים שחיים בחיפה ובבאר שבע.

במשרד לבטחון הפנים שאינו הופך שולחנות כדי להגדיל את מספר השוטרים ואת משכורתם הדלה, כל האנשים גרים בבתים מוגנים היטב.

במשרד בריאות שאינו עוצר את המעבר לרפואה פרטית והתדרדרות הרפואה הציבורית, אין אנשים חולים ועניים.

במשרד אוצר שבכל שנה מקצץ בתקציבים ועושה ככל העולה על רוחו באמצעות חוק ההסדרים, אין מרוויחי משכורות מינימום.

במשרד ראש ממשלה שאומר שהוא דאג לניצולי השואה, אין ניצולי שואה רעבים.

NFC חשף הערב את הסיבה האמיתית להתפטרותו של אולמרט, ולמעשה, את הסיבה האמיתית לכל מה שקורה לנו במהלך תקופת כהונתו.

ברכות ל-NFC על הסקופ.

“ארזת לבד?”
-”כן”

“מישהו נתן לך משהו להעביר?”
-”לא”

“האם שילמת על כרטיס הטיסה לבדך או שמישהו שילם עבורך?”
-”שילמתי לבד”

“טיסה נעימה.”

שלום ילדים,

לפניכם שתי תמונות של אנשים מפורסמים. האם תוכלו למצוא את ההבדלים ביניהם?

בין הפותרים נכונה יוגרלו תלושי שי לקנטינה שבכלא.

ביום חמישי האחרון (5.6.08) התפרסמה ב”ידיעות אחרונות” ידיעה קטנה מאת גד ליאור במוסף הכלכלי, שלבטח לא שמתם לב אליה, וחבל.

“קופת המדינה עלולה להפסיד כספים בשל עליית מחירי הדלק בחודשים האחרונים בעקבות הירידה הצפויה בשימוש בדלקים המתייקרים. מסיבה זו יסרב משרד האוצר לקבל הצעות של פוליטיקאים וכלכלכנים להפחית את המסים על הדלקים בזמן הקרוב.
…..
ברשות המיסים ציינו אתמול כאמור כי בגלל העלייה החדה במחירי הדלקים תיתכן דווקא ירידה בהכנסות ממיסים על הדלקים בעקבות הירידה הצפויה בשימוש בדלקים המתייקרים. לכן, במצב הנוכחי בוודאי לא ישקול האוצר את הפחתת המיסוי הדלק”.

הישראלים קונים יותר מכוניות מאי פעם, הצריכה רק עולה ובלי עין הרע טסים לחו”ל בלי סוף. צריכת הדלק לא תרד בגלל ההתייקרות, ולא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את העובדה הפשוטה הזו. לעומת זאת, נשאלת השאלה איך בדיוק מגייסים את פקידוני האוצר ועלוביו, ששולטים על יותר מדי היבטים בחיינו בהגיון חסר-הגיון.