ארכיון פוסטים ששייכים לנושא '????? ??????'

שיטת השקשוקה-היום שאחרי

יום רביעי, 29 ביולי 2009

א. משפחת עופר הם אולי אנשי עסקים מוצלחים, אבל הם לא אשפים גדולים בתקשורת: לולא היו עושים רעש מהסרט, הוא היה עובר מתחת לרדאר בשקט יחסי. למזלנו, זה לא עבד להם.

ב. סרט התגובה שלהם היה מעניין כמו תשדירי תעמולת הבחירות: כולם צופים בהתחלה, ומעבירים ערוץ אחרי שלוש דקות ומחצה.

ג. אלי גולדשמידט מגעיל אותי, ניר גלעד מגעיל אותי, עידן עופר מגעיל אותי. עם זאת הם ביתרון על ביבי, אהוד ברק ורפי גינת, שמגעילים אותי כבר שנים.

ד. ליכין יש רוטב שקשוקה מעגבניות טריות. זו אחת ההברקות הפרסומיות של כל הזמנים, בכלום כסף.

ה. נשארתי וראיתי עד הסוף בחצות הלילה. טוב שיש ערוץ ציבורי (והלוואי שיגיע מישהו שיעשה שם סדר). פתאום (או שלא פתאום) המאבק של ערוץ 10 נראה מתבכיין למדי.

ו. אני עדיין תוהה לגבי המוטיבציה של איילי ההון: ביום שיהיו לי מיליון דולר בחשבון הבנק, אני פורש לגדל עיזים בנגב. אצלם, לעומת זאת, הם לא מסתפקים בכך, ורוצים עוד ועוד ועוד ועוד. אולי הם רוצים לפצות על משהו. יש פסיכולוגים באולם?

ז. מעולם לא טעמתי שקשוקה, אבוי לבושה. יש המלצות.

איך מתחמקים מהברברת של יום הבחירות?

יום רביעי, 04 בפברואר 2009

בעוד שבוע תסתיים הפארסה של הכנסת הזו ותתחיל הפארסה של הכנסת הבאה. אי שם ביום שלישי בערב, אי אפשר יהיה לברוח מן הבחירות הללו – בכל הערוצים תתפרסמנה תוצאות הסקרים, הפרשנים יברברו עצמם לדעת ויגידו הרבה שטויות עד תוצאות האמת שתגענה רק בבוקר.

אם ננסה להעביר ערוץ – נשמע את השכנים מדברים (כן, הקירות דקים פה. מאוד).
אם נצא לאיזה מקום – הסובבים לבטח ידברו על התוצאות.
לנסוע למערה באמצע המדבר – אי אפשר, עובדים למחרת.

למישהו יש עצות איך מתחמקים מהברברת הבלתי נגמרת של תום יום הבחירות?

שעשועוני האגו

יום ראשון, 29 ביוני 2008

אחת לתקופה יוצא לי לראות ב–BBC את MASTERMIND, הידועה בארץ הקודש כ"מקבילית המוחות". אני בטוח שכל ילדי שנות ה-80 ואחורה זוכרים את "התחלתי ולכן אסיים" (שזה משפט שמתכנני הרכבת התחתית צריכים לשנן מבוקר עד ערב).

בכל פעם שאני צופה בתוכנית הזו, אני מרגיש קצת טמבל: המתמודדים המעולים שם גורמים לך להרגיש כמו ילד בכיתה א'. מילא זה שאינך שולט בתחום "הסאגה האיסלנדית" או "קרבות מלחמת מאה השנים", אבל גם בתחום הידע הכללי יש שם שאלות שאינך מבין איך המתמודדים שולפים את התשובות במאית השניה. תענוג, ולא פלא שהתוכנית שורדת כבר משנת 1972.

לעומת זאת, בארצנו הקטנטונת (ואני בטוח שגם בבריטניה, שלא ניתמם, חלילה) במקביל ל"מקבילית" יש על המרקע את שעשועוני האגו – "אחד נגד מאה", "מונית הכסף" ודומיהם. בשעשועוני האגו מקבלים הרבה כסף על שאלות קלות, כך שהצופה בבית מרגיש טוב עם ידיעותיו וחושב שהוא מש'ו-מש'ו. ברי המזל שמצליחים להסתנן לתוכנית, גם מרגישים טוב וחושבים שהם מש'ו-מש'ו וגם מקבלים קצת (הרבה) דינרוס. הפרסים ב"מקבילית", רק כדי להזכיר, היו כרטיס טיסה ללונדון בסוף העונה ותלושים לרכישת ספרים.

יכול להיות שעוטף אותי פרץ נוסטלגיה לימים תמימים יותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שתוכניות החידונים של פעם באמת איתגרו והכניסו אותך לפרופורציות, ואילו שעשועוני האגו של היום גורמים לך להרגיש חכם וטוב עם עצמך, בזמן שלמעשה אתה בעצם לא-מי-יודע-מה.

שתי דקות, כמה שיותר שאלות. בהצלחה.

בואו נבהיר משהו לגבי כתבות וידיאו ברשת

יום שלישי, 04 במרץ 2008

פוסט שהיה צריך להיכתב לפני שנים, אבל רק עכשיו התפנו כמה דקות (התפנו? יותר נכון – "פונו מטעמי חוסר חשק לבצע דברים משעממים אחרים שצריך לעשות"):

[עצבים]
כתבות וידיאו באינטרנט הן מיותרות ומהוות כאב ראש שגורם להתעצבן על האתר המשדר.

עכשיו, הסבר: טקמא/נרג'/וואלה/נענע/האתר החביב עליך מחליט ללכת ולכסות אירוע שולי שקיבל יותר מדי יח"צ, כמו פסטיבל הבירה/מסיבת החוף הגדולה/השקת קטלוג סופר משעממת/שיא גינס של השקשוקה הגדולה בעולם. במקום לכתוב עליו כך וכך מילים, מצלמים משהו שמזכיר במקרה הטוב את הטלוויזיה המקומית, לא תמיד בימיה המפוארים, ועל מנת לראות משהו חצי מעניין, (זהירות: הכללה גסה) צריך לראות את כל הכתבה המשעממת פלוס פרסומת. לפעמים יש כתבות שעושות עמנו חסד – גם וידיאו אבל גם קטע טקסט קצר שמתאר פחות או יותר מה רואים בסרטון, אבל לרוב מקבלים רק כתבה ללא תקציר טקסטואלי.

הרבה יותר נוח לקרוא בטקסט, לרפרף ולהחליט תוך שניה וחצי אם זה מעניין או לא. לעומת זאת, בכתבות הוידיאו, הגולש המצוי צריך להיות מרותק למסך במשך 3-7 דקות תמימות עבור ראשים מדברים, שלרוב מקשקשים ולא באמת אומרים משהו, בלי אפשרות סבירה לדפדוף והרצת הוידיאו של האתרים הגדולים.

כדי להבהיר: אין הכוונה לסרטוני אינטרנט, קטעי וידיאו מן העבר (מלך קרוקודיל של רחוב סומסום, למשל), טוקבקי וידאו כמו זה של גדי שמשון ועוד שימושים נבונים של וידיאו באינטרנט שנוצרו עבור האינטרנט ופועלים בקצב שלו. הכוונה היא לשעטנז המוזר של כתבה שאמורה להיות טלוויזיונית ומשודרת במדיום זריז בהרבה, הרשת הכלל-עולמית.

בקיצור נמרץ, מזל גדול שיש את סמליל המצלמה ליד כתובת הווידאו כדי שלא נצטרך להיכנס לשיעממונים הללו, שלא החליטו אם הם משודרים בטלוויזיה או באינטרנט.
[/עצבים]

(1) פראיירים לא מתים (2) אושר משפחתי צרוף

יום רביעי, 06 בפברואר 2008

(1) במסגרת "מה אפשר לעשות היום כדי להתחמק כל המטלות שיש לי", בדקתי לעומק את הכניסות לחללית של מִלָּה וגיליתי תופעה מרתקת: כמעט בכל לילה, יש כמה וכמה כניסות של גולשים שהגיעו מתוצאות החיפוש של גוגל. מה הם חיפשו? "מצלצלים", בשעות השידור של אותה תוכנית איומה שכבר נכתב עליה פה בעבר. המתוחכמים יותר מוסיפים "מצלצלים איך לזכות", "מצלצלים שיטה" וכו'.

הקפיטנים אמנם שוחרי טוב ואנשים נחמדים במיוחד, אבל יש משהו מהנה למדי בלדעת שיש כמה פתיים שמתעצבנים כשהם רואים שגם באתר הזה הם לא ימצאו את השיטה לנצח את התוכנית.

(2) 23:38 – איש משפחה בערוץ יס 3, 00:00 – משפחת סימפסון בערוץ 1. אושר משפחתי צרוף.

"בחייאת, בשביל כמה דינוזאורים תעזוב אותנו?"

יום ראשון, 27 בינואר 2008

אחת הסיבות היחידות להיות מחוברים ל-YES היא (או יותר נכון, היתה) חבילת המדע והטבע. אין כמו "מכסחי המיתוסים", "Braniac", "השורד", "Beyond Tommorow", דינוזאורים שמתעוררים לחיים, התיישבות בחלל (משם הקפיטנים לוקחים רעיונות) ועוד ועוד. מין תוכניות לחנון מדע שכמותי, ערוצים מעניינים בינות למדבריות ה"גריז" ושממת ה"הישרדות".

לפני כשלושה שבועות הודיעה לי חברת YES עם הודעות מעצבנות על המסך ששני ערוצים מתוך חמשת ערוצי המדע והטבע יבוטלו. פניתי אליהם דרך האתר ושאלתי האם יוספו שני ערוצים חדשים לחבילת המדע והטבע במקום אלו שבוטלו.

זו היתה התשובה:

כאמור בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 17.12.07 , yes מבצעת באופן תדיר בחינה של הערוצים המשודרים על ידה ומשנה מעת לעת את מגוון הערוצים וזאת בהתאם למגוון רחב של שיקולים הכולל, בין היתר, שיקולי רייטינג, עלויות, אטרקטיביות לקהלי לקוחות שונים ועוד. הכל במטרה לספק את חווית צפיה הכוללת הטובה ביותר ללקוחותיה הרבים של yes.

[תרגום: ייקרו לנו את הערוצים וגם ככה לכמה חנונים שרואים דינוזאורים אין ממש רייטינג. אנחנו מעדיפים להשקיע יותר ב-"Y בעשר" עם הילה נחשון ואביעד קיסוס כי זה מביא את דור הילדים שיהיה הבסיס להמשך קיום חברת YES בעתיד.]

כפי שבוודאי ידוע לך yes אף הוסיפה לשידוריה ערוצים רבים ותמשיך לעשות כן מעת לעת.

[תרגום: הוספנו את הערוץ שמלמד עברית ואת אל-ג'זירה באנגלית, רק כדי לפנק אותך ולעשות לך נעים בגב.]

כפי שגם צוין בהודעת הדואר האלקטרוני האמורה שינוי הרכב הערוצים של yes מתבצע בהתאם להוראות רשיונה של yes והסכם ההתקשרות של yes עם לקוחותיה.

[תרגום: עורכי הדין היקרים שלנו דאגו לזה שלא נצטרך לדאוג אם אנחנו רוצים להסיר ערוצים, ובד בבד לא נצטרך לתת הנחה.]

אנו מקווים כי למרות ירידת הערוץ תבחר להמשיך ולהיות מנוי על שירותיה של yes וליהנות מחווית הטלוויזיה הטובה ביותר.

[תרגום: מבט חודר לעיניים, אצבע מתחת לעין ושאלה בסגנון ערס על הטיילת "בחייאת, בגלל כמה דינוזאורים תעזוב מאיתנו?"]

במהלך 2008 יעלו לשידור לפחות ארבעה ערוצים חדשים. ערוץ RUSSIA TODAY, ערוץ חדשות בין לאומי בשפה האנגלית המשדר ממוסקבה, ערוץ הידברות שיעסוק בסגנון חיים יהודי, ערוץ טיולים וערוץ אגו טוטאל. כמו כן תיתכן העלתם לשידור של ערוצים נוספים.

[תרגום: YES נותנים לך את הטוב ביותר – ערוץ חדשות מרוסיה לצופה הרב-תרבותי, ערוץ סגנון חיים יהודי לצופה הרב-יהודי, ערוץ טיולים לצופה הרב-מטייל וערוץ אגו טוטאל לצופה הרב-חרמן.]

אני מאחל לחברת YES כל טוב, והלוואי שיקבלו כל יום מכה באצבע הקטנה של הרגל*.

*היתה צריכה לבוא כאן קללה עסיסית ומשחררת קיטור במיוחד שתסיים את הפוסט, אבל זה אמור להיות בלוג מכובד.

ניג'סים, למי איכפת ממגישי החדשות?

יום שלישי, 01 בינואר 2008

אין גדי,
יונית לבד,
אודישנים,
פיילוטים,
בורסת שמות,
קושמרו?
יונית?
קושמרו! (לבד).
יונית! (לבד).

ניג'סים, למי איכפת מי יקריא כותרות מהטלפרומטר? כשחדשות ערוץ 2 בנאליות, משעממות, ממסדיות וחסרות ביקורת אמיתית, אין ברירה אלא להתעסק במי שיושב שם באולפן ועושה קולות של רציניות בעת הגשת החדשות.

יונית? קושמרו? למי איכפת?

תקשורת צבועה, תקשורת בוטה – שתי הערות עם שוטרים ברקע

יום שלישי, 18 בדצמבר 2007

1. היום התפרסמה ב"קשקשות אחרונות" כתבה על אתר אינטרנט שהוקם על מנת לסייע לשוטרים שסרחו ממשטרת נהריה. נימת הפליאה על ההתגייסות לסייע לשוטרים היא, איך נאמר, צבועה:
כשנחום ברנע מתגייס כל שבוע לטובת בכירי הממשל "הנחקרים יותר מדי פעמים", זה בסדר;
כשיאיר לפיד כותב בטון שבע על העוול שעושים לאולמרט "שהיה יכול לשבת עם כלכלנים במקום לשבת עם חוקרי המשטרה"' , זה בסדר;
או דוגמה אצל החברים מרחוב קרליבך, כשכל כתבי מעריב גוייסו לטובת המו"ל נמרודי בעת החקירה והמאסר, זה בסדר.

השוטרים? הם קיבלו אתר. בכירי הממשל אצלנו? קיבלו טור שבועי במאות אלפי עותקים.

2. הארץ רועשת וגועשת עם סדרות הלכידות של הפדופילים בערוץ 10.
רק כדי להבהיר, דינם של פדופילים צריך להיות 20 שנה בכלא, סירוס כימי וצפייה בערוץ הקניות לכל אורך תקופת המאסר.

ברם, התחושה בזמן הצפייה היתה מאוד לא נעימה, לא בגלל הסוטה המצולם, אלא בגלל הסובבים אותו: הפדופיל התורן הוא אמנם חלאה קטנה, אבל לחלאה הזו יש הורים, בני זוג וילדים שלא חטאו במאומה. רק לחשוב על בתו של אחד מהעבריינים הללו מגיעה לבית הספר, רק לחשוב על בת זוגו של אחד העבריינים מגיעה לעבודה, או על אביו של אחד מהם מדבר עם שכניו – גורם לך לצמרמורת ולתחושה שמעבר לפדופילים – גם הקרובים נענשים על לא עוול בכפם.

ערוץ 10 רוצה להשוויץ בחומר? ערוץ 10 רוצה להרתיע? אין צורך בהשפלה כולה, בטח לא בנזיפות של דוב גילהר. מעבר להיבטים של זכויות הנאשם הבסיסיות, מעבר לעובדה שהמדרון החלקלק מתחיל בעבירות קשות אבל הוא יגיע מהר מאוד יגיע ל"למה לא שמת צ'ק יותר מכובד בחתונה של אחותך, אה?", מעבר לכל אלו – יש לעלובי הנפש הללו משפחות, חברים וקרובים שאינם סוטים עלובים. גם כך חייהם הפכו לבלתי נסבלים מרגע שידור הכתבה, אל תוסיפו לסבלם באמצעות הפורנוגרפיה של "החקירה" עם גילהר בתפקיד השוטר הרע.

הסימפסונס וערוץ 1: כאילו הומר בעצמו משדר את הפרקים

יום חמישי, 08 בנובמבר 2007

בכל יום בחצות הליל משודרת בערוץ הממלכתי התוכנית הגדולה בכל הזמנים (חוץ מ"שעת כושר עם חיה הלפרין") – ד'ה סימפסונס. כבר כמה חודשים טובים שבכל יום משודר פרק בין תום "מהיום למחר" ל"פסוקו של יום" ("תן לאצבע ללכת במקומך – פסוקו של יום, טינג"). מאז שהערוץ הראשון התחיל לשדר את כל הפרקים החל מהעונה הראשונה, יש לי ממתק צהוב על בסיס יומי שסוגר את היום בחיוך על הגאונות של תושבי ספרינגפילד.

לפני שבוע צצה בעיה טיפוסית לערוץ הראשון: אחרי תקופה נהדרת של שידורי העונות הראשונות (נדמה לי שהגיעו לתחילת העונה החמישית), הפסיקו את הרצף וחזרו שוב לעונה הראשונה. מה נסגר עם עונות 5 עד 18? לרוממה הפתרונים. אמנם פרקים חוזרים של הסימפסונס מבורכים המה, אבל לא כשראינו אותם רק לפני כמה שבועות.

כל חובבי הסימפסונים (גם אלו שנרדמים לפני חצות) מתבקשים לשלוח מייל לערוץ 1 על מנת שיחזירו את הממתק הצהוב לסיום היום. כל מי שרוצה להבין למה חשוב להמשיך ולשדר את הסידרה מוזמן להיכנס לאתר הזה, בו יש מנוע מתוחכם במיוחד הנותן ציטוט אקראי של הומר. תענוג לכל בלוטות הצחוק.

אם לא יחזירו את הסדרה לעונה המתאימה, יש נחמה ממקום לא צפוי: yes התחילו לשדר בכל ערב את "אוז". תענוג לכל בלוטות הדרמה, ובקרוב אצלנו – עם הפרטת בתי הכלא. יהיה דיסקו.

עדכון:
זו התגובה שהתקבלה אחרי חצי שעה בלבד (סחתיין על המהירות) ממדור סדרות חו"ל של הערוץ הראשון:

קפיטן עופר שלום,

ערוץ 1 רכש לשידור נוסף רק את חמש העונות הראשונות של הסדרה
הם שודרו פעם אחת ועכשיו התחלנו לשד רן פעם נוספת.
לגבי רכישת העונות הבאות, עדיין לא נתקבלה החלטה.

בברכה,
חיים גיא
ערוץ 1

חז"לנו זכרונם לברכה

יום שישי, 26 באוקטובר 2007

היום התפרסמה לה ב"העיר" כתבה גדולה על הקשקשו הטלוויזיוני "מצלצלים". כבר כתבתי עד כמה התוכנית הזו בזויה ועלובה, אבל לא לשם כך התכנסנו היום.

בכתבה הזו אבי אלקלעי, עורך תוכניות היום של ערוץ 10, מגן על התוכנית הזו בחירוף נפש והוא אומר:

נטפלים ל"מצלצלים" רק בגלל שהוא מוצר שהם לא יודעים לקרוא תרבותית. הוא פרחי בשבילם, יורו-טראש אירופי.

יורו-טראש אירופי. אם אני זוכר נכון, הרי שהוא שונה מאחיו היורו-טראש האמריקאי והאסייאתי בניחוחו הצרפתי ובעידונו הקלאסי, אם כי הוא אינו עוקצני כמו היורו-טראש האמריקאי ואינו מפולפל דיו כמו זה האסייאתי.

ד"ש לחז"לנו זכרונם לברכה.