ארכיון פוסטים ששייכים לנושא '?????? ??????'

דרוש: סטטוס

יום ראשון, 07 בדצמבר 2008

רווקה, נשואה, גרושה, אלמנה*.
מה חסר?
זו שנמצאת עם בן זוג כבר כל כך הרבה זמן, עד שהם למעשה-כמו-נשואים, אבל הם לא גרים ביחד כמו ידועים בציבור.

למי יש רעיון איך לכנות את הסטטוס ההולך ומתרחב הזה?

—-
*הטקסט נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד, אך הוא מכוון לשני המינים גם יחד.

סוף סוף הגיע הנווטן

יום שלישי, 02 בדצמבר 2008

לפני שבוע פרסמה האקדמיה ללשון עברית כמה חידושי שפה למילים לועזיות בתחום התחבורה:
שאטל – הסעית
צ'קלקה – צפירור
טנדר – מטענית
מיני-ואן – סעונית.

לצד המטענית והסעונית, היה גם חידוש אחד נוסף חמוד במיוחד, שעם קצת מזל, אפילו ישתרש בשפת היום יום: GPS – נווטן.

מהיום, אל תגידו "לעזאזל, הג'י.פי.אס הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!", אימרו – "לעזאזל, הנווטן הזה הביא אותי לדרך ללא מוצא!".

ברכות לכל הנווטנים על השם החדש.

"הוטרס" נסגרה, התחזית התגשמה

יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

לפני שבוע התבשרנו על סגירת הסניף המקומי של הרשת האמריקאית "HOOTERS". למי ששכח במה מדובר, אזכיר שמקימי הרשת "הקימו את המסעדה הראשונה שבה הוגשו בעיקר פירות ים וכנפי עוף ע"י בנות בלבוש אתלטי שכלל מכנסיים כתומים קצרים וגופיה".

בדרך כלל איני נוהג לעצבן ולהגיד "אמרתי לכם", אבל במקרה זה אחרוג ממנהגי – כבר לפני שנה אמרתי שהוטרס בישראל זה כמו למכור קרח לאסקימוסים: "זו מדינה חמה, תרבות סחבקית והבגדים נצמדים ומתקצרים. מלצריות בבגדים “אתלטיים”? כל מי שיקנה צלחת צ’יפס ספוגת שמן ב”חוף יוסי/מוטי/הגולשים” יקבל אותה מידייה של מלצרית (וגם מלצר, כן) עם בגדים אתלטיים, נו אקסטרא צ’רג’".

נראה לי שעכשיו תהיה הזדמנות מצויינת לקנות ביגוד אתלטי חדש עבור צוות החללית. הקפיטנים נראים נהדר במכנסיים כתומים קצרצרים וגופיה.

המדפסת המשתוללת-למען עתיד זקנינו

יום חמישי, 06 בנובמבר 2008

לא מזמן יצא לי לספר על השיעורים הפרטיים שבהם אני מלמד "סיניור סיטיזנס" לשלוח מיילים לנכדים, לגלוש קצת באינטרנט ואפילו להכין מצגות עם תמונות של כל המשפחה או של הטיול האחרון לים המלח. הם נהנים מכל רגע ולא מבינים איך לא התחילו עם זה כבר לפני כמה שנים.

עם כל ההנאה והכיף, יש משהו שמעיק על מרבית התלמידים, והם נמנעים ממנו בכל מחיר – הדפסות. חשבו רגע על הדפסה במדפסת ביתית, שלא מדפיסים בה יותר מדי דפים: לא תמיד היא מחוברת, לא תמיד היא דולקת, לפעמים שולחים קבצים ענקיים שלוקח זמן עד שהם יוצאים, לפעמים היא בכלל במצב "צילום" של הסורק המשולב, ובעיקר, היא זזה ועושה רעשים מפחידים לא מובנים. כל אלו – גורמים כאב ראש לסבים-סבתות שלומדים אצלי.

אתמול היה לי שיעור אצל תלמידה חובבת אמנות, שרצתה להדפיס לעצמה כמה תמונות. המדפסת הדי-חדשה, לא הפסיקה להרעיש, לשאוב דפים ולהוציא אותם חלקים, להחליט שהיא לא רוצה לעבוד, להחליט שהיא כן רוצה לעבוד, ובקיצור, לעשות הכל כדי לגרום לגברת בת 84 לרצות לנתק אותה מהחשמל ולא להפעילה יותר לנצח. בשבילי זה היה עניין של לחיצה פה, לחיצה שם, והכל עובד, אבל היא – גם לא מבינה מה המחשב רוצה ממנה (להתריע שהדיו עומד להיגמר), גם לא מבינה למה חלון שהיא סגרה נפתח שוב (כדי להתריע שוב שהדיו עומד להיגמר) וגם לא מבינה למה המדפסת עושה כל כך הרבה רעש לפני שהיא בכלל מדפיסה (שאת זה גם אני לא מבין).

בשם כל הזקנים שמנסים ללמוד מחשבים, אני יוצא בקריאה נרגשת ליצרניות המדפסות: הדור הצעיר כבר התרגל להתעללות של המדפסות ומצליח (לפעמים) להבין את האי-גיון הפנימי של המדפסת. לעומת זאת, הדור המבוגר יותר לא ממש מסתדר עם כל המדפסות המשתוללות והדרישות התובעניות שלהן. גם ככה הזמן הולך ומתקצר עבור רבים מהם עד שיגיעו לעולם שאין בו ווינדוס ודרייברים, אז חבל לבזבז את זמנם ואת האנרגיות שלהם על הודעות שהדיו נגמר, הדף לא מונח בדיוק מילימטרי ושאין תקשורת וצריך ללחוץ על הכפתור האדום המהבהב.

יצרנים יקרים, הרגיעו את המדפסות. למען עתיד זקנינו.

עפיפוניאדה-יאדה – פוסט אורח

יום שלישי, 07 באוקטובר 2008

אבירם הוא בחור טוב שאני מכיר כבר כמה וכמה שנים, אבל לצערי נפגש איתו לעיתים רחוקות מדי, וגם זה רק כשיש פיצה בסביבה. לכבוד תקופת החגים, הרי פוסט אורח פרי מקלדתו. בתאבון.

—-
מי לא אוהב עפיפונים? "בטח שאני אוהב, ילד מגודל שכמותי" – כך חשבתי לעצמי כאשר חברתי, שתזכה להמון בנים זכרים, הציעה באופן ספונטני הצעה מעניינת: לנסוע להרצליה ולחזות בעפיפוניאדה. כמובן שקפצתי על ההזדמנות לאחר צהריים ללא "האח הגדול" ובמיוחד גם ללא האח הקטן. שמחים, ספונטנים וטובי לב יצאנו לאפולוניה.

הגענו למתחם רווי בדציבלים, שלפני כמה שעות היה בסך הכל מגרש החניה של אפולוניה. מאות (אם לא אלפי) ילדים צווחנים קיבלו את פנינו בבכי, בשמחה, בצעקות וביללות, וכל זאת רק כדי שנכנס לאווירת העפיפונים הספונטניים. נו, מילא, חשבתי לעצמי, ילדים זה שמחה.

ילדים זה שמחה? ילדים זו ברכה: בעודנו עומדים בתור האינסופי בכניסה, ברכה, המאדאם שנעמדה לפנינו בתור, גחנה בעצבים לעבר תיקה העצום כדי להוציא טישו לאחד מעשרות ילדיה שהתרוצצו בין רגליי, בתקווה שחיים הקטן יפסיק לקנח את אפו במכנסיי.

לאחר הסלקציה נכנסנו בהתלהבות ספונטנית וגילינו תופעה מדהימה: מאות ילדים מתרוצצים להם בין השבילים עם חוטי דיג מאיימים שבסופם, חרמנא ליצלן, דף A4 קשור לסרט צבעוני המרחף באדישות באוויר.

התחלנו בפילוס השביל. הדרך הייתה קשה, רצנו בין דף לדף , וניצלנו הפוגות. תוך כדי ריצה ראינו את הפסגה לפרקים, ונדמה שהתגמול שלנו מחכה לו שם למעלה, ואם נגזים ונאמר, אולי אפילו איזו פיתה בדואית ספונטנית עם לבנה.

הגענו למעלה ואמדנו את הפגיעות:
1. קיא של ילד ספונטני על המכנס.
2. חיתול זרוק שנדבק לנעל.
3. עשרות אלפי חוטי דייג מלופפים בשערה של חברתי.

באופן מפתיע גילינו שאין בפסגה פיתה עם לבנה, עובדה שלא הפריעה לנו, בזמן שחזינו באימת צבא הילדים מכניע עוד מוכר ארטיקים באיזור.

החלטתי שעפיפוניא-די!
קראתי לחברתי בקשר "לסגת, לסגת!", וחזרנו לאוטו עייפים וספונטנים. שמתי את המא"ג בבגאז', ובעטתי את החיתול הדבוק לנעל אל מחוץ לאוטו. חברתי הביטה בעיניי, אני הבטתי בעיניה.
"ניקח לברדור וזהו?"
– "בהחלט לברדור".

——–
*למען הסדר הטוב, הכותב אוהב ילדים, כל עוד הם קשורים למשהו שלא מרחף באויר.

דרוש: ארגון צוהר למוסכים

יום רביעי, 10 בספטמבר 2008

בין כל הדברים שמרגיזים אותי בשנים האחרונות, יש שניים שמובילים בראש הרשימה לאורך זמן: רבנות ומוסכים. אי אפשר שלא לחוש חלחלה מכל סיפורי הזוועה ששומעים ממתחתנים על הטרטורים ברבנות, על הטקס הלא שוויוני, הפגאניות של המקווה והפטרנליסטיות של הדרכת הכלות. לצד זאת, גם אי אפשר שלא לחוש כאבי בטן קלים כשמגיעים לטסט השנתי, כאבי בטן בינוניים כשמקבלים את תוצאות הטסט הכתובות בטרמינולגיה שזרה למרבית האנשים, וכאבי בטן חזקים עד כדי עילפון כששומעים כמה עולים התיקונים.
עצבים לרוב – אין ספק.

עם זאת, אולי כדאי לאמץ פתרון חלקי מתחום מעצבן אחד עבור תחום מעצבן שני: ארגון צוהר למוסכים. גם הנשואים וגם הרווקים מבין שלושת קוראי מילה שמעו על צוהר, אותו ארגון שמנסה להפוך את הנישואין והיהדות בכלל למשהו טיפל'ה יותר מודרני, שוויוני והחשוב לענייננו – פחות מנוכר. אני לא מתכוון להמליץ או לא להמליץ עליו, יש לו גם חסרונות וגם יתרונות, אלא שהייתי רוצה לראות ארגון צוהר מוסכים:
מנהלי מוסכים שהם גם בני אדם טובים, יקימו ארגון, יכתבו אמנה – לא ממש משנה הפורמט – והם יתחייבו להיות הוגנים והגונים, לקחת בדיוק את מה שמגיע, להסביר היטב מה בדיוק עושים שם בחור השחור המכונה "מנוע", ובעיקר – להראות שלמרות שתיקון רכב זה עניין לא כייפי, אפשר יהיה לצאת ממנו עם תחושת בחילה קצת יותר קלה.

דרוש ארגון צוהר למוסכים. יש מוסכניקים מתנדבים בקהל?

השר לענייני גמלאים מצפצף

יום שלישי, 26 באוגוסט 2008

אתמול אורלי וילנאי וגיא מרוז ראיינו את רפי איתן, השר לענייני גמלאים ברדיו 99 FM על ענייני תקציב המדינה. ברקע נשמעו כל הזמן צפצופים מעצבנים שהפריעו לשיחה.

מרוז: "אדוני השר, קצת קשה לנו לשמוע אותך"
רפי איתן: "מה הבעיה?"
מרוז: "יש כל הזמן רעשים וצפצופים ברקע. הרדיו שלך פתוח במקרה?"
רפי איתן: "אה, לא, זה המכשיר שמיעה".

הייתי צריך לעצור בצד הדרך כדי לא להתנגש באף אחד מרוב צחוק.

לחברת ספידו שלום

יום שני, 18 באוגוסט 2008

לחברת ספידו היקרה, שלום רב.

צפיתי בביצועי השחיינים שהשתמשו בבגד הים החדש והגאוני מתוצרתכם בתחרויות השחייה באולימפידת ביג'ינג. אני מוכרח להודות שבגד הים הזה הוא מיוחד ונהדר, וכל הכבוד על התוצר הנפלא.

עתה משהסתיימו תחרויות השחייה, אני מבקש מכם לפנות לפיתוח חדש של בגד אשר יקל על תושבי ישראל – בגד אנטי-אוגוסט. במקרה שאינכם יודעים, מזג האוויר בקיץ הישראלי הוא כזה, שבכל פעם שיוצאים לרחוב מרגישים כאילו זה עתה יצאנו גם מהבריכה, אלא בניגוד לבריכה, התחושה איננה רעננות, אלא מילה שאינה ניתנת לתרגום – ג'יפה.

אם כן, לאחר שהוכחתם שעם הבגדים שלכם ניתן לעבור את הבריכה במהירות יתרה, אשמח ואברך אתכם במיוחד אם תפתחו בגד מיוחד (שיבוא גם בשחור וגם באדום) אשר יאפשר לנו לעבור בקלות את בריכת אוגוסט. אני מוכן לשלם כל מחיר עבור בגד כזה, וכשאני אומר "כל מחיר", אני בהחלט מתכוון לזה.

תודה והבאנו שלום עליכם.

היפנים האלו וגו' – אנחנו העולם

יום שלישי, 12 באוגוסט 2008

מאז סגירת הגלוב זג"ל (זכר גלוב לברכה), כבר הספקנו לשכוח את אחת הפינות הראויות שלו – "היפנים האלו וגו'".

על מנת להזכיר לנו שתמיד היפנים הם-הם טעם החיים, הרי "אנחנו העולם, אנחנו הילדים" בביצוע יפני מרטיט. שווה בהחלט.

(דרך אמבר-מק)

הסיבה האמיתית להתפטרותו של אולמרט

יום רביעי, 30 ביולי 2008

NFC חשף הערב את הסיבה האמיתית להתפטרותו של אולמרט, ולמעשה, את הסיבה האמיתית לכל מה שקורה לנו במהלך תקופת כהונתו.

armonit.jpg

ברכות ל-NFC על הסקופ.