ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש אוקטובר 2007

עם כל הכבוד לערמוניתו של אולמרט

יום שלישי, 30 באוקטובר 2007

אתמול הופיע בטלוויזיה הראש והאחראי למחדלי מלחמת לבנון השנייה, האיש שע"פ ועדת וינוגרד כשל ונרמז לו מאוד לא בעדינות שהוא לא צריך להמשיך בתפקידו.

אתמול הופיע בטלוויזיה אדם לא פופולרי, שממשיך את דרדור החינוך, הבריאות, הרווחה, התשתיות ותחומים רבים אחרים, אבל מאוד מסייע לכלכלתם של אנשים עשירים מאוד.

אתמול הופיע בטלוויזיה אדם שדואג לחברים, כפי שציין בעבר. החברים שלו לא תמיד דואגים לנו, אבל לא תמיד אפשרי לספק את כולם.

אתמול הופיע אדם בטלוויזיה אדם ששמו נקשר ביותר מדי פרשיות: בנק לאומי, כרמייה, המרכז לעסקים קטנים ובינונים, מינויים לא כשרים ועוד הפתעות.

אתמול הופיע אדם בטלוויזיה שגורם לרבים כל כך מאיתנו לחוש תחושת קבס עזה בכל הנוגע לפוליטיקה ושלטון. הוא כמובן אינו היחיד, בעניין זה יש לו עמיתים רבים, אבל הוא בהחלט שחקן מרכזי.

אתמול הופיע בטלוויזיה אדם שאינו ממלא את תפקידו הממלכתי כראוי וכפי שמגיע לנו.

סליחה על הציניות, סליחה על הכמעט-רשעות, אבל עם כל הכבוד לערמוניתו של אולמרט, הסימפטיה החלה אתמול ב-12 בצהריים וצריכה להימשך עד 12 בצהרי היום הזה, לא יותר. כשיעזוב את תפקידו, יקבל ממני את מלוא ההזדהות והתמיכה כל הזמן. עד אז, ערמוניתו לא צריכה לעניין אותנו יותר מאשר הנער שנרצח אתמול בלילה בהרצליה או מי שמכר את האלכוהול לילדים שהשקו את הנערה בפרדס חנה.

בכל מקרה, רק בריאות עד 120.

פתאום אטיאס נראה נאור (או: את מי נקבל כעיתונאי מלווה)

יום שבת, 27 באוקטובר 2007

למה נט מדווחת על יוזמת החוק האיטלקית הבאה:

ריקרדו פרנקו לוי, סגן שר בממשלת איטליה, יזם חוק שדורש מכל גולש שמנהל בלוג או אתר להירשם במשרד התקשורת, לקבל אישורים, לשלם מס ואף להצהיר אם בכוונתו להרוויח כסף מהבלוג. במקרים מסויימים יוצמד עיתונאי לכותב הבלוג ויבחן את צעדיו.

אם החוק הזה יתקבל גם בישראל (בהתחשב בדמיון בין האיטלקים לישראלים, זה לא יהיה מפתיע), יהיה פה ממש מעניין. בלוג מִלָּה יעמוד בתור הארוך במשרד התקשורת בעיה"ק ירושלים כדי לקבל אישור, מס הכנסה ישלוף את הנתח שלו מההכנסות האדירות שהבלוג מביא עמו, ובעיקר, נקבל אלינו עיתונאי אמיתי (!) שיבחן את צעדינו. אופטימוס, אתה שומע? יהיה לנו חונך עיתונאי !

אני כבר מלא התרגשות וציפייה לחונך החדש. אולי יתנו לנו פרסונה עיתונאית ברמה הארצית, אולי כתבת מקומון לענייני פלילים, אולי בכלל כתב איטלקי (ייבוא התאילנדים כבר הגיע לכדי מיצוי, עכשיו הזמן לייבא מאיטליה).

בכל מקרה, מה שבטוח שעם מצב העיתונות בארץ, הבלוג של החללית, בהנחיית החונך, יגיע רחוק: בבלוג יתפרסמו תחקירים נוקבים ותהיינה כתבות מלאות תוכן אמיתי וללא תוכן פרסומי, בידור צהוב-עמוק או העתק-הדבק מהקומינקט שהגיע זה עתה. באופן כללי, לאחר השתלבותו של העיתונאי החונך, הבלוג של מִלָּה ישדר רק רצינות ועומק רב, כמו העיתונות והעיתונאים בארץ.

אני בעד הצעת החוק האיטלקית.
תחי איטליה ושריה, והפרחים – לצה"ל האיטלקי.

חז"לנו זכרונם לברכה

יום שישי, 26 באוקטובר 2007

היום התפרסמה לה ב"העיר" כתבה גדולה על הקשקשו הטלוויזיוני "מצלצלים". כבר כתבתי עד כמה התוכנית הזו בזויה ועלובה, אבל לא לשם כך התכנסנו היום.

בכתבה הזו אבי אלקלעי, עורך תוכניות היום של ערוץ 10, מגן על התוכנית הזו בחירוף נפש והוא אומר:

נטפלים ל"מצלצלים" רק בגלל שהוא מוצר שהם לא יודעים לקרוא תרבותית. הוא פרחי בשבילם, יורו-טראש אירופי.

יורו-טראש אירופי. אם אני זוכר נכון, הרי שהוא שונה מאחיו היורו-טראש האמריקאי והאסייאתי בניחוחו הצרפתי ובעידונו הקלאסי, אם כי הוא אינו עוקצני כמו היורו-טראש האמריקאי ואינו מפולפל דיו כמו זה האסייאתי.

ד"ש לחז"לנו זכרונם לברכה.

איך חברה כמו מיקרוסופט…

יום שני, 22 באוקטובר 2007

אני לא מבין את זה.

חברת ענק כמו מיקרוסופט, השולטת ברחבי תבל על מחשבי האנושות, המהווה חלק ניכר מן התשתית הטכנולוגית של העולם כולו והמעצבת את התפיסה הממוחשבת של חיינו, לא מסוגלת לעשות דבר קטן:

שפונט עברי דייויד גודל 12 ופונט לועזי טיימס ניו-רומן גודל 12 ייראו באותו הגודל ולא כמו פונט ובייבי פונט.

איך זה קורה, אללי?
לגייטס פתרונים.

המדינה הזאת-לקראת חגיגות ה-60

יום ראשון, 21 באוקטובר 2007

המדינה הזאת / אהרן שבתאי

המדינה הזאת שהקימו קבוצות שתופיות של חלוצים ופועלים,
המדינה הזאת שנולדה ליד פרוסת לחם בריבה, נמכרת כעת כמו
חתיכות נקניק לאנשי עסקים ולספסרי הון.
ההון הזה מחר מחרתיים יברח, בשלושה ימים יהיה כלא היה.
בינתיים המפריטים מקבלים מניות, רוחצים את התחת בשמפניה.
אשר למופרטים, אלה יהיו שוטרים או שכירי קבלני אבטחה,
ואלה יפלטו מהמפעלים, יובטלו, יערכו שביתות.
ובערב על המרקע הם יראו את עצמם, אלה מכים, ואלה מוכים.

השיר הזה הופיע על שער כתב העת "מפנה-במה לענייני חברה" בגליון מאי 98', גליון ה-50 למדינה ישראל.
עוד מעט נציין את חגיגות ה-60.

תענוג.

מחשבה איומה בעת שנסעתי ברח' מנחם בגין

יום שבת, 20 באוקטובר 2007

נסעתי היום ברחוב מנחם בגין,
שחצה את רחוב בן גוריון בסביבות שכונת קרית רבין,
בדרך לבית שנמצא ליד בית הספר ע"ש לוי אשכול,
ועצרתי במכולת כדי לקנות ולשלם בשטר של 20 ש"ח עם דמותו של משה שרת ומטבע של 10 ש"ח עם הטבעה מיוחדת של גולדה מאיר.

לפתע חלפה בראשי מחשבה איומה: בעוד 20-30 שנה, שזה לא ממש רחוק מהיום, יהיו לנו שטרות, רחובות ובתי ספר על שם בנימין נתניהו, אהוד ברק ואהוד אולמרט.

הזוועה, אלוהים, הזוועה.

דיפוזיה, דיאלקטיקה ודבר היו"ר

יום רביעי, 17 באוקטובר 2007

הבוקר התפרסם טור של יובל דרור ב"ידיעות אחרונות" בו הוא מדבר על הפייסבוק (כולם התחברו לאחרונה, גם אני, הדיווח – בהמשך). שני דברים משכו את תשומת הלב הבוקר:
א. הכותרת – "דבר היו"ר"
ב. בסיום הטור – "היו"ר הוא יו"ר הבלוג הקבוצתי "מאבד תמלילים"" (יש לנו פה אינפלציה של מרכאות וגרשיים).

1. "היו"ר" האינטרנטי התחיל כמושג הומוריסטי פנים-בלוגי (לכל קוראי הגלוב, כן, הוא באמת יו"ר, וזה לא הומוריסטי). לעומתו, המילה או התפקיד "יו"ר" במציאות לא ממש מגיעים לעמודים הפנימיים של 24 שעות, שכן יו"רים שמורים לכותרות הראשיות/שחיתויות/קבלת תרומות ענק מגאיידמק ושות'. יש כאן דיפוזיה של הומור אינטרנטי לדפי העיתון, הומור שלא ברור האם הוא מוכר וידוע ליותר מאלפים בודדים מקוראי העיתון.

האם כשמכנים בידיעות את כותב הבלוג יו"ר, יש פה (עוד) ערעור על חלוקות כוח מסורתיות? האם בעצם השימוש במושג הומוריסטי מהרשת יש לנו (עוד) ערעור על החלוקה הכבר-לא-כל-כך ברורה בין האינטרנט למילה המודפסת? מעניין.

2. התנגשות העולמות בין האינטרנט לדפוס הגיעה לשיאה בהערת העורך בסיום הטור: היו"ר הוא יו"ר הבלוג הקבוצתי "מאבד תמלילים". היו"ר הראשון בהערה הוא שימוש בטרמינולוגיה הפנים-בלוגית ואילו היו"ר השני הוא נסיון להסביר את המציאות האינטרנטית במושגי עיתון מודפס וממלכתי. השעטנז הזה מובן ליודעי הח"ן של הבלוג, אך לא ברור מה הוא אומר למי שאינם נמצאים בסוד הדברים – האם זה רציני? מה זה להיות יו"ר בלוג קבוצתי?

3. "מאבד תמלילים" הוא לא בלוג אלא גלוב, והוא בכלל חלק מפעילות הקונצרן. בדיאלקטיקה שנוצרת מהתנגשות העולמות, יש לנו מושג אינטרנטי פנים-בלוגי שהצליח להיכנס ולהיות חלק מהטור המודפס – היו"ר, לעומת "הקונצרן" ו"הגלוב" שלא הצליחו להשתחל לטרמינולוגיה המודפסת. יש מושגים וטרמינולוגיה פנימית שניתן "לתרגם" לעיתונות המודפסת, וישנם כאלו שידרשו יותר מדי הסברים או פשוט לא יובנו לקהל הרחב (לדוגמא: "יובל דרור הוא יו"ר הקונצרן והגלוב – מאבד התמלילים"). כמו בכל דיאלקטיקה, יש לנו קצת מזה וקצת מזה, ומעניין יהיה לראות מתי ואיך טרמינולוגיה פנימית של קהילת בלוגרים, המונה אלפים בודדים במקרה הממש-מצויין, תעבור שוב אל העיתונות המודפסת.

חיריה שפה יפה

יום רביעי, 17 באוקטובר 2007

הבוקר שודרה בגל"צ ידיעה על מרכז המחזור שנפתח לציבור באתר הקיט והנופש חיריה.

דבר מנהל האתר:

"וואנס (once) ייפתח מרכז המבקרים, יוכלו המבקרים לראות…"

אני לא זוכר את שמו, אבל הוא לא היה אנגלו-סכ(ק?)סי במיוחד. את דבריו המשיכה אחת הדוברות של האתר (מתוך הזכרון המעורפל, אל תתפסו אותי במילה):

"האנשים בטח ייחשבו "מה כבר יש לעשות בחיריה", כאילו דה!"

אכן, חיריה שפה יפה.

טיסת לילה

יום שני, 15 באוקטובר 2007

אז נאלצתי לטוס לחו"ל. בסופו של דבר, כמה זמן אפשר לדחות את האשה בתירוצים – "באוגוסט?! השתגעת לטוס באוגוסט?! למה להצטופף עם כולם, נטוס אחרי החופש הגדול. אולי בכלל כדאי לדחות את הטיסה לאחרי החגים? ובעצם, מה כל כך רע באילת? בסך הכל כמה שעות נסיעה. דווקא נראה לי אחלה מקום לחופשה קצרה”.

מכירים את התחושה שעומד לקרות לכם משהו רע? אני לא מדבר על איזה משהו פיקטיבי מהסוג שטוב לראיון של אח"כ בעיתון: "…ואז הוא יצא בלי לומר להתראות…", אני מדבר על זה שאתם תופסים את עצמכם מסדרים את הבית במחשבה על מי שייכנס לכאן אחרי שכבר לא תהיו. תוהים לעצמכם איך הוא יסתכל על הדברים. על הבגדים שזרוקים על המיטה, על הכלים בכיור, על העציצים הנבולים (צריך לשטוף כלים! הכי חשוב לשטוף את הכלים).

בתור עובד לשעבר של חברת התעופה הלאומית ובכלל, בתור מישהו שטס בעבר די הרבה, היה לי מוזר לגלות שאני מפתח פחד טיסה. מפתח, אמרתי? התכוונתי שהפחד כבר מפותח, שרירי ובוגר לחלוטין. כמה שעות לפני הטיסה הגיע הגוש וצלצל בנימוס בפעמון. פתחתי את הדלת והגוש הגדול והחמצמץ נכנס והתמקם לו בנוחות בתחתית של הבטן. מדי פעם אפילו שלח איזה דגדוג לגרון, ככה שיהיה מעניין.

פעם, להיכנס למטוס בארץ ולצאת בצידו השני של האטלנטי היה די שגרתי ואגבי. היום, המחשבה שאני נמצא בתור צינור מתכת במשקל כמה אלפי טונות ובגובה של כמה אלפי רגליים מעל הים, מובל חסר אונים בידי טייס כושל שלא הצליח להתקבל לחברת תעופה אמיתית ומחלטר בסופ"ש ב'אייר מאעכר' מעבירה בי חלחלה.

ועוד לא דיברנו על האבטחה. זות'ומרת, על חוסר האבטחה. מה זה פה, אוטובוס? לא בודקים כלום?! עומדים בתור לצ'ק אין. משפחות, זוגות צעירים. אוכלוסיה סטנדרטית לצ'ארטר של סוף שבוע. רגע אחד. מה עושים פה שלושת הצרפתים האלה – הם מגיעים יחד לאזור הדלפקים אך מייד מתפצלים. כל אחד מהם עומד בתור אחר. הגבוה והקירח מחליפים ביניהם מבטים מבשרי רע.

בסיטואציות שפויות יותר, אני מתעב את אנשי הביטחון של שדות התעופה. את השחצנות. את האדישות לסבל של הנבדקים. האדישות לחפציהם. עכשיו, כשהגוש יושב לו למטה ומעשן איזה מונטה כריסטו נאמבר טו בסבבה, כל מה שאני רוצה זה שיגיע לכאן איזה קב"ט מצ'ואיסט ושחצן שדובר מתנחלית במבטא ערבי עוד מהתקופה בה שירת בשב"כ עם מומי וטלטל עצורים מימין ומשמאל ושהמילים "שירות" ו- "לקוח" לא אומרות לו כלום ויעשה פה סדר.

מימין עושים בורדינג לטיסה למרקש. משמאל לאיסטנבול. למה, לעזאזל, כולם כל כך רגועים? האישה יושבת בצד ואוכלת באגט עם גבינה. שאר הנוסעים יושבים בקבוצות. הבחורה השווה עם הג'ינס צוחקת בקול. אני כוסס ציפורניים.

טיסת לילה. איך שהטייס מקפל גלגלים, האשה נרדמת. כך גם שאר הנוסעים. רק אני דרוך. מה לעשות – מישהו חייב להשגיח על הצרפתי מימין. היי, למה הוא הולך לכיוון תא הטייס?

כמו רמטכ"לנו לשעבר אבל בהקשר קצת שונה, גם אני מסוגל להרגיש את המכה הקטנה בכנף. את המכה החזקה יותר בזמן הפגיעה במים. לשמוע את הצעקות. לראות את המים ממלאים את גוף המטוס. עכשיו הדיילת הבלונדינית כבר לא כל כך אדישה. מהר. להעיר את האישה. למצוא את המשקפיים. רגע, לקחת את הדרכונים איתי? אין טעם. חייבים למצוא את יציאת החירום. לא שזה יעזור. במים מחכים הכרישים.

שתי פאקצות רעשניות – על כלבוטק וטיב-טעם

יום שני, 15 באוקטובר 2007

אתמול, אחרי הפרק ה-15 בעונה השניה של "נמלטים" (נתגלה חור גדול ולא ברור בתסריט, אבל נעלים עין הפעם), עברתי לתחקיר של כלבוטק. כבר יותר מדי זמן כלבוטק משדרת קדימונים לתחקיר המזייעזע (יש לקרוא בהגייה גולדאית), ויותר מדי זמן טיב טעם מגיבה במודעות מעצבנות. אתמול הגיעה הקשקשת לשיאה: התחקיר שודר בטלוויזיה, עם חתולים שהצליחו לשלוף חתיכות בשר ממשטח של בשר מקורר שהמתין בחוץ. ממש שוד ושבר, חזיז ורעם.

אני לא מבין. בשביל זה הטרדתם אותנו? בשביל זה ניפחתם את הקשקשת הזו? זה יותר מטופש מוויכוח של שתי פאקצות בתיכון ממרכז הארץ עם יותר מדי הורים מפורסמים על "פאקצה א' שכבה או לא שכבה עם דודי השמיניסט". היתה שם תקלה בעייתית ומביכה, נכון. הם צריכים להשגיח יותר על הסחורה ולעבות את הקרטונים, ומישהו צריך לטפל באופן שבו נעשות הבדיקות הווטרינריות. אבל משם ועד לטמטם אותנו עם הפסאודו-"מאבק הטיטאנים" כפי שכתב טן-ברינק בביקורת היומית שלו – זה כבר מעצבן.

הכי גרוע, שלוויכוח האם פאקצה א' האכילה את החתולים או לא, הצטרפה קבוצת המעודדות הצווחנית: יונית לוי עם שילוב האייטם בחדשות כאילו הסיפור הזה היה דבר חשוב באמת, והצילום של טיב טעם בידיעות אחרונות הבוקר, שמתאר בתדהמה ש"טיב טעם ריקה, מספר דקות לאחר השידור". אני לא מכיר מרכזי קניות עמוסים בימי ראשון בערב, ואני גם לא מבין למה מנסים לקשור בין תנועת הקונים ביום א' בשעה 21:30 להשפעת השידור. אם תהיה לשידור השפעה כלשהי, היא בטח לא תהיה "דקות לאחר שידור התוכנית". "ידיעות אחרונות" ממשיך להצהיב ולאבד את היושרה העיתונאית שלו.

בקיצור, כלבוטק וטיב טעם עשו רעש כמו שתי פאקצות צווחניות ומתווכחות, ואנחנו אלו שנאלצים לחזות בהתכתשות ב-cat fight המטופש והעלוב הזה. מישהו מוכן בבקשה לחזור ולעשות רעש מתחקירים רציניים וחשובים?