ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש דצמבר 2007

השמנים שלא עושים דיאטה – יחסי ציבור לוועידת תזונה

יום ראשון, 30 בדצמבר 2007

בלמה-נט התפרסם דיווח בזו הלשון: "סקר:66% מהשמנים – לא מתכוונים לעשות דיאטה". בדיווח מספרים על כל מיני נתונים הקשורים להתמודדות עם המשקל ומי עושה דיאטה ומדוע: נשים מול גברים, דתיים מול חילוניים, מראה מול בריאות וכו'.

בהמשך כותבים שם איך בדיוק בוצע הסקר:
"הסקר נערך לפני ימים אחדים, באמצעות מכון המחקר Market Watch בהשתתפות כ- 500 מרואיינים בסקר טלפוני. בתחילת הסקר נשאלו המשתתפים האם הם סובלים לדעתם מעודף משקל. כ- 35% ענו בחיוב וכ- 65% ענו בשלילה". לא שקלו, לא מדדו, לא בחנו. רק שאלו – האם הנשאל סובל מעודף משקל (יענו, האם הוא שמן).

מה אפשר ללמוד מהסקר המעמיק בקשר לשמנים? שום דבר.
מה אפשר ללמוד מהסקר על אנשים שחושבים שהם שמנים? זה כבר משהו אחר, אבל מה זה משנה – את הכותרת בלמה-נט השיגו ובגדול.

אם קצת מתקדמים למטה בכתבה מבינים על מה כל העניין: "הסקר נערך לרגל הוועידה המדעית לתזונה, Nutrition 2008 שתתקיים בחודש הבא בתל אביב בהשתתפות מאות דיאטניות קליניות, רופאים, סטז'רים לתזונה וסטודנטים בתחום. הוועידה שתתמקד בהשמנת יתר תעסוק בין היתר בפרמטרים לקביעת השמנה, בסוגים של רקמות שומן, במדדים התנהגותיים לטיפול בהשמנה, בהפרעות אכילה ובקשר שבין תזונה, השמנה ומחלות נלוות."

אז מה יש לנו? סקר טלפוני לא ברור, שמארגני ועידה בנושא תזונה משתמשים בו כדי לקבל יחסי ציבור.
מה הציבור זוכר בגלל כותרות ענק בלמה נט? "שהשמנים אינם מתכוונים לעשות דיאטה" (שמנים, איכסה, איך הם לא מזיזים את עצמם ועושים דיאטה?)

קונספירציה? בטוח שלא, אבל קשה להתעלם מזה שיש קשר בין היחס החברתי לשמנים לבין האנשים שמרוויחים מזה שהשמנים הם שמנים (ומרזים ומשמינים שוב). כמו כן, קשה להתעלם מכך שהתקשורת ממהרת לפרסם דיווחים על שמנים במסווה של דאגה לשלום הציבור, למרות שלעיתים תוקפם ומהימנותם בעייתית מאוד.

גילוי נאות: הכותב הוא שמן. בכל מקרה, הוא בטוח לא "סובל מעודף משקל", אלא הוא סתם "בעל עודף משקל"

מלחמת המעמדות עם חמישה שקלים בסופר

יום שישי, 28 בדצמבר 2007

יום שישי, קניות בסופר, נקישות של עגלות מתכת מתנגשות, המונים ממהרים לקראת הסגירה בהתאם לשעון החורף המוקדם מדי.

אני עומד בתור לקופה ובסוף המסוע אורזת האורזת את כל המצרכים לתוך שקיות. לאחר התשלום עבור מעט מדי מוצרים ביותר מדי כסף, רציתי לתת לה טיפ קטן. פישפשתי בכיסים, בדקתי בארנק, אבל כסף קטן לא היה שם. את המטבע היחיד שהיה לי נעצתי במנעול שעל העגלה, חמשת השקלים שמחייבים להחזיר את עגלה הסופר לסככת העגלות.

לבושתי, לאחר שהחזרתי את העגלה למקומה, לא חזרתי לתת את הטיפ. תירצתי לעצמי בכל מיני תירוצים שניסו לתת סיבה לעצלנות, אבל זה לא ממש עבד. המנעול, רק כדי להזכיר, דאג לכך שלא "אשכח" להחזיר את העגלה וכן שבעלי הסופר לא ייאלצו להעסיק עוד מישהו בשכר זעום שיאסוף את העגלות.

חמישה שקלים שדאגו, שוב, לשמר את מעמדם והאינטרסים של בעלי ההון על פני אלו של האורזת, המרוויחה שכר מינימום ביום שישי, לקראת סגירת החנויות.

כל הזכויות שמורות לממשלת מצרים

יום רביעי, 26 בדצמבר 2007

מכל הדברים בעולם, ממשלת מצרים בחרה להעתיק מהתרבות האמריקאית את עניין זכויות היוצרים האבסורדיות:

הפרלמנט המצרי צפוי לאשר במושב הבא חוק שיחייב חברות לשלם למצרים תמלוגים בגין העתקת העתיקות שלה, לרבות הפירמידות והספינקס.

ראש רשות העתיקות של מצרים, זכי חוואס, אמר אתמול (יום ג') כי החוק, שיתייחס רק להעתקים בגודל מלא, נחוץ כדי לממן את תחזוקת אלפי אתרי העתיקות ברחבי המדינה. "החוק החדש יאסור באופן מוחלט לשכפל את האתרים ההיסטוריים של מצרים", אמר. "אם הוא יאושר, הוא ייושם כלפי כל מדינות העולם".

הקטע המשעשע בכל הידיעה הזו הוא שהחוק החדש יהיה תקף רק לגבי העתק בגודל מלא. שנאמר:
אילו שכפלו את הפירמידות ועשו זאת רק במצרים – דיינו.
אילו שכפלו בתור מצרים, אבל לא באמריקה – דיינו.
אילו שכפלו בכל זאת באמריקה, אך לא באותו גודל – דיינו.
דיי-דיי-יינו, דיי-דיי-ינו, דיי-דיי-ינו -דיינו-דיינו.

צילום אילוסטרציה. לא נעשה שימוש בפרימידות בגודל מלא בעת ההעתקה מגוגל:
pyramids.JPG

"לאשה", שנת 2007

יום שלישי, 25 בדצמבר 2007

נכון שזו לא חוכמה גדולה למצוא פנינים במגזין "לאשה", ובכל זאת, יש גבול לזלזול. מתוך "כתבה" הכוללת טיפים לדייט הראשון:

מומלץ לתת לגבר לבחור את מקום הדייט על מנת שהוא ירגיש שהוא המוביל, והאשה תרגיש מחוזרת. וודאו שאתם לוקחים אותה למקום שהיא עוד לא הייתה בו – כדי להרשים אותה וליצור אצלה עניין וסקרנות

היה צריך להוסיף שבדרך לפגישה רצוי שהעגלון יבחר דרך מרוצפת היטב על מנת שהזוג לא יחוש בחילה מקפיצות הכרכרה וכובע הצילינדר המהודר לא יפול מפדחתו של הגבר.

שר הביטחון

יום שני, 24 בדצמבר 2007

הוא ישב מול ראש הממשלה, כולו נרגש. ראש הלשכה בדיוק יצא והשאיר אותם לשיחה בארבע עיניים. זה חייב להיות סימן טוב, חשב לעצמו בגאווה, הרי לא כל חבר מפלגה זוכה לשיחה פרטית עם ראש הממשלה. “תשמע, אברם", פתח ראש הממשלה בסבר פנים רציני, "אני רוצה שתדע שעשיתי הכל כדי שתצא מרוצה. אתה מכיר את הלחצים שהופעלו עלי… למרות הכל החלטתי למנות אותך לתפקיד השר לבטחון…"

זהו. מכאן ואילך כבר לא שמע שום דבר. באופן מעורפל הבין שראש הממשלה ממשיך לדבר, ואם רק היה מצליח לשמור על הריכוז למשך מספר דקות נוספות היה שומע את המשך המשפט, אולם מיד כששמע על המינוי הפליג בדמיונו. וכי יכול מישהו להאשים אותו? הוא כבר ראה בעיני רוחו את הוולבו, את המשרד בקריה, את מעיל הרוח הספורטיבי… הוא שמע את עצמו מתראיין בערוץ 2: "תראי יונית… צה"ל עושה מה שצריך לעשות…"

אמנם היתה בעיה קטנה עם זה עם השפם – זה שהשתלט על המשרד בקריה וטען שהוא הוא שר הבטחון – אבל אברם שלנו ידע שבסוף הכל יסתדר. גם בהמשך, כשהגיע ברק וטען למינוי, לא איבד את עשתונותיו. העיקר שכולם יודעים מי שר הבטחון האמיתי, ניחם את עצמו.

זות'ומרת, פשוט אף אחד לא הסביר לו. כשהגיע ללשכה ביום הראשון עמדו כולם בשורה ואמרו "בוקר טוב, אדוני השר לבטחון…" (וכאן, כמו תמיד, אחרי המילה ביטחון אברם כבר לא שמע כלום). מרים, המזכירה הבכירה, עשתה לו סיבוב במשרד: "פה עושים קפה, וכאן המכונת צילום ואם מגיעים אליך אורחים ת'קשר למירו מהקבלה והוא כבר ידאג להם…". אחרי שהרימו כוסית של יין פטישים, נכנס אברם למשרד, שקע בכיסא המנהלים המרופד, הפשיל שרוולים מטאפוריים והתפנה לתכנון המערכה.

מאותו יום נרגש הקדיש אברם את רוב זמנו למלחמה בטרור. לא שהכל הלך חלק – הוא מעולם לא הצליח להבין למה לדיונים מגיעים רק אנשי חיל האויר, למה הם תמיד מדברים על אזרחים ועבריינים, על תאי מעצר, צווי בית משפט, גניבות רכב וכהנה זוטות הראויות לטיפול המשטרה. הוא גם לא הצליח להבין למה הרמטכ"ל לא מחזיר לו צלצול. אבל אברם שלנו לא הניח לעניינים פעוטים כגון אלו להטריד את מנוחתו. הוא ידע שהרבה מונח על כתפיו וקיבל על עצמו את האחריות בהכנעה ובענווה.

צלצול טלפון קטע את חוט מחשבתו. "אדוני השר", שמע את מרים אומרת, "יש לך טלפון. זה שר הביטחון השני, נו זה עם הקרחת והווסט הצהוב…"

"קשקשות אחרונות" – שתי הערות

יום ראשון, 23 בדצמבר 2007

1. קרחת לנינט – גם בעמוד השער של שישי, גם בעמוד האחורי. לא חבל על יערות הגשם? לו העצים היו יודעים עבור אילו ידיעות קופחו חייהם, היו שולפים את שורשיהם מן האדמה ומתחילים לנוס על נפשם.

2. הבוקר התפרסמה ב"קשקשות אחרונות" רשימת מיתוסים רפואיים והאמת שמאחוריהם. העורכים הנהדרים הציגו לנו את השקר ואת האמת. אני חוזר – לא המיתוס, אלא השקר.
כאשר הרופאים טענו כל השנים שצריך לשתות 8 כוסות מים ביום, אני בטוח שהם לא שיקרו לנו, אלא סיפרו לנו את שהאמינו בו. לזאת, עורכים יקרים, קוראים מיתוס, לא שקר.

כדי לא לפתוח את השבוע רק עם עצבים, הרי הידיעה המעניינת של היום על (כמעט) עכבר הוליד (כמעט) הר.

קלאסי

יום שישי, 21 בדצמבר 2007

מזה שנים מנסות תזמורות בארץ (ובעולם) למשוך קהל צעיר לאולמות הקונצרטים.
וול, זובין, דיס איז האו איטס דאן. אמנם השיר קצת שחוק, אבל הביצוע מעולה:

להיפטר מהסביל, לציין את האחראים

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

בחדשות ובכתבות שאנחנו קוראים כל יום, יש יותר מדי פעלים סבילים: הדלק התייקר, הוחלט להקים כלא פרטי, אושר חוק האח הגדול, סל הבריאות הצטמק, השירותים לציבור הצטמצמו.

אני מהאסכולה-השחוקה-אך-זו-שהוכיחה-את-עצמה-לאורך-כל-הדרך של מילים יוצרות מציאות. כאשר מדברים בסביל, יוצרים מציאות של "הדברים קורים מעצמם" ושהם "מחוייבי המציאות". כשמדברים בסביל, אין פעיל, אין מי שמרים את האצבע כדי לאשר החלטה, אין מי שמשנה את המספרים בשם "הצמיחה והתקציב", אין אחראי לאותה פעולה.

סל הבריאות הצטצמם? לא. את הסל צימצמו כמה פקידים באוצר שכופים את משנתם הכלכלית.

הדלק התייקר? לא. את מחיר הדלק העלו שני עובדים במשרד התשתיות על פי נוסחה שמשקללת את מחירי הדלק באיטליה (!) ובדרום צרפת (!!).

הוחלט להקים כלא פרטי? לא. עובדים של המשרד לבטחון פנים, בשיתוף עם כלכלנים ממשרד האוצר, החליטו להקים כלא פרטי מסיבות של חיסכון.

חוק האח הגדול אושר? לא. את החוק אישרו 53 35 חברי כנסת, שיש להם שמות וראש לחשוב איתו (כנראה).

בכל מקום שיש פועל סביל, הדברים לא קרו מעצמם. יש שם אנשים עם שמות ודעות, יש שם אנשים עם יכולת להחליט החלטות גורליות, יש שם אחראים בחור השחור שנקרא בירוקרטיה.

אנשי התקשורת – מנחים, כתבים, כותבים, עורכים ובלוגרים – צריכים להיפטר מהסביל ולציין מי עומד מאחורי הדברים שקורים לנו ומי האחראים על ההחלטות שמתקבלות סביבנו. אולי השינוי הזה יגרום למקבלי ההחלטות לנהוג קצת אחרת.

טיפ לבשלנים 51#

יום רביעי, 19 בדצמבר 2007

אם אתם מעבירים סיר מלהבה אחת לרעותה על הכיריים, הקפידו לכבות את הלהבות טרם ההעברה. אם לא תעשו כן, אתם עלולים לגלות כיצד מריחות השערות הקטנות על גב כף היד כשהן חרוכות.

בטיפ השבועי הבא נלמד מדוע למה לרוץ עם המספריים של העוף ברחבי הבית עלול לפגוע במרקם העור.

אזהרה: לא לצפות לפני שנכנסים לישיבה עם הבוס

יום רביעי, 19 בדצמבר 2007

אתם עלולים להגיד דברים שתתחרטו עליהם.