ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש מאי 2008

משחק מילים על מוסרי שטחים

יום שני, 26 במאי 2008

ח"כ (דוקטור!) אריה אלדד אומר בעקבות המערכה התקשורתית למען אולמרט המו"מ המתחדש מול סוריה ש"מי שמוסר שטחים – דינו מיתה".

למיטב ידיעתי האחרון שמסר שטחים דינו היה מיטה ולא מיתה, אבל אם הדוקטור אומר מיתה, שיהיה מיתה.

יום המגבת הישראלי

יום ראשון, 25 במאי 2008

לכבוד יום המגבת החל היום, הרי הגרסה הישראלית לשימושי הפריט הצמרירי הזה:

"מגבת, כך הוא אומר, היא הדבר השימושי המאסיבי ביותר שאפשר שיהיה לטרמפיסט הבין-כוכבי. במידת מה, מפני שהיא בעלת ערך מעשי גדול. אתה יכול לנגב מעליך את הזיעה שדבקה בך מן הבחור שנצמד אליך באוטובוס באמצע אוגוסט מהביל במיוחד;
אתה יכול לצבוע אותה בצהוב ושחור וכך להינצל מאימת המפלצות מפצפצות החרקים הרעבתניות הידועות גם כ"אוהדי בית"ר ירושלים" (חיות מטומטמת עד אימה – טיפשות כמו בלטה, אבל מאוד מאוד רעבתניות);
אתה יכול לנער מעליך את היתושים עטופי השכבות המציקים חזור והצק ומבקשים שתניח תפילין במקומות ציבוריים;
אתה יכול להצליף בכפות רגליהם של דמויי הטרולים מטוב-טוב הגמד, המניחים רגליים על המושבים ברכבת הטרנס-מישור-חופית;
אתה יכול לכסות את משדר האנטנה שבראש אולם הקולנוע ולחסום את הקליטה של צפצפויהם מחשירי האוזניים של הפלאפונים, אשר גורמים לבעליהם להיראות נבוכים וחסרי בינה כאחד;
במקרי חירום אתה יכול לנפנף במגבתך כאות למצוקה, וכמובן, לייבש עצמך באמצעותה אם עדיין היא נראית נקייה די הצורך."

יום מגבת שמח לכולם!

דרושים: כללי נשיקה ברורים

יום חמישי, 22 במאי 2008

אחת הדילמות הגדולות בהן אני נתקל כאשר אני פוגש מכרים ממעגלים חברתיים שונים היא סוגיית הנשיקה: האם לנשק על הלחי כאשר נפגשים? אם כן – האם נשיקה אחת מצד ימין או נשיקה כפולה – אחת מכל צד? האם מנשקים גם בפרידה? מה לעשות כאשר ישנם מכרים משני סוגים – כאלו שמכירים היטב ומנשקים מזה שנים ולצידם אנשים שלא הכרת יותר מדי? ואם את/ה בעצמך בין המכרים החדשים, האם צריך ליזום נשיקה?

הבעיה מתחדדת כאשר ישנם הבדלי תרבויות: הצרפתים מנשקים בקביעות, הערבים גם כן, אבל אצלנו – זה מסובך, כל אחד וכלליו שלו בהתאם לארץ ותרבות המוצא. תכניסו פנימה גם את העובדה שמין המנושק גם כן רלוונטי לעניין החלטת הנשיקה, ובכלל תקבלו אלגוריתם קשה במיוחד.

אם כן, נדרשים כללי נשיקה ברורים, כאלו שיפתרו את כל הדילמות ויהיה ברור לכל את מי וכמה לנשק.

כל שלושת הקוראים של מִלָּה מתבקשים לכתוב הצעות לכללים. הפוסט יתעדכן בשעות הקרובות בהתאם להצעות המעניינות, ועם קצת מזל, נצליח בכוחות משותפים לטפל בכל העניין המביך הזה של "נשיקות שלום".

עדכון: נראה שפרוייקט "כללי הנשיקה הברורים" היה קצת שאפתני מדי לאור עודף אסכולות, תרבויות ומבוכות נוסח-עדות-פולניה. לפיכך, בצער רב וביגון קודר, אני נאלץ להכריז על "איש באמונתו ינשק", ועם קצת מזל, לא נצטרך לנשק את אלו שאין אנו חפצים ברוקם.
נשיקות לכולם.

הבקשה המפתיעה ממחלקת החנייה של עיריית תל אביב

יום שני, 19 במאי 2008

לכב'
מחלקת החנייה
עיריית תל אביב-יפו

הנדון: בקשה להמרת קנס בתרומה – דוח מס' XXX

שלום רב,

ביום 19.5.08 נקנסתי בסך 100 ש"ח על חנייה בסימון כחול לבן ללא תו חנייה. אני מודה בעובדות ומכה על חטא – לא הייתי צריך לחנות כפי שחניתי.

עם זאת, אני פונה אליכם בבקשה מיוחדת: ברצוני לתרום את כספי הקנס בסך 100 ש"ח לארגון "יד שרה", כך שישמש לרכישת ציוד רפואי לאוכלוסיות נזקקות. אני בטוח שתסכימו איתי שיהיה זה שימוש ראוי במיוחד לכספי הקנס.

אשמח, אם כן, אם יבוטל הדו"ח, ואילו אני אעביר לכם אישור על התרומה מאת "יד שרה" מיד עם הגעתו אלי.

אודה לכם על תשובתכם החיובית בעניין.

בברכה,
קפיטן עופר
***

המכתב יישלח מחר, התגובה לבטח בעוד שלוש שנים.
האם עיריית תל אביב תראה צד אנושי או שמא היא תישאר עיריית תל-אביב ה-הו-כה-מ(נ)וכרת? זאת ועוד בפרק הבאה של "בועות".

32 מילים על הישרדות

יום שבת, 17 במאי 2008

ברכות לערוץ 10 על מכונת יחסי ציבור מוצלחת שהצליחה ליצור רעש ומהומה סביב 20 אנשים משעממים במיוחד ומנחה שזקוק להשתלת אישיות.

עכשיו רק נותר לעשות גם טלוויזיה טובה שתצדיק יחסי ציבור שכאלו.

הילדים של היום כבר לא שואלים "למה?" – פוסט תמיכה ב"עומדים בשער"

יום חמישי, 15 במאי 2008

כבר כמה שנים טובות שאני עובד עם בני נוער בכל מיני מסגרות – החל מטובי בנותינו ובנינו המתנדבים בכל מקום ועד מופרעי נערינו, אשר זקוקים לפעמים לאיזה טיפול טוב בשוקר חשמלי.

יש משהו בגילאים הללו של המעבר מילדות לבגרות, שבין בית ספר לצבא, משכנתא ושלושה ילדים צווחנים, שגורם לך להרגיש צעיר לנצח כשאתה איתם. זה גיל שבו אתה מרגיש שאפשר לשנות את העולם, להציל אותו מעצמו, ולבנות מציאות טובה יותר.

עם כל זאת, ועד כמה אני שאני אוהב בני נוער, שמתי לב שבשנים האחרונות נעלמה להם מילה בסיסית – "למה?". הם שואלים פחות, הם מערערים פחות על המציאות, בוחנים פחות, צועקים פחות, מבקרים פחות ופחות יודעים ומבינים את משמעותה של הביקורת. לא אגיד שבגילם הייתי מהפכן גדול, אבל אני זוכר שהתעצבנתי על אי-צדק, שחבריי לכיתה ולשכבה כבר אימצו את קמטי הדאגה במצח וכיווצי העיניים ושכולם יחד כעסו על דברים בעייתים. היום זה קורה הרבה פחות, הילדים של היום כבר לא שואלים "למה?".

אין פה צורך בנאום חוצב להבות על משמעות ה"למה?". ביקורת היא דבר נדרש ומבורך, בזמן שזוכרים שהיא רק ביקורת. מביקורת וממשוב ניתן להפיק לקחים ושינויים חשובים, ומנגד – אפשר להתעלם ממנה לחלוטין, כי זו בסך הכל ביקורת. נכון, ביקורת גם יכולה לפגוע, היא יכולה להיות חצופה, נשכנית, מעליבה ופוגעת. עם זאת, הצורך בביקורת לשם שיפור ולשם ערעור מתמיד על המציאות, הוא בסיסי והכרחי למצב שנדמה לנו שאנו חיים בו – דמוקרטיה.

יותר מדי פעמים אנחנו משליכים את יהבנו על הילדים בנושאים שונים. מסתבר שדווקא בעניין הביקורת, הערעור והתהייה לא ממש הולך להם בזמן האחרון מסיבות שונות, שתקצר יריעת הרשומה מלדון בהן. עד שהם יתעשתו, הביקורת, כל ביקורת, צריכה להיות חלק אינטגרלי מההתנהלות שלנו – לא לקבל כל דבר כמות שהוא, לערער על המציאות, להבין שמגיע לנו עולם קצת יותר טוב ומעניין. עד שהילדים והנוער של היום יחזרו לשאול "למה" ונוכל לפרוש בשקט לשתות תה על המרפסת, אנחנו צריכים להמשיך לשאול "למה?", כן, לפעמים בחריפות ובנשכנות, בין אם זו ביקורת חברתית, פוליטית, כלכלית או ביקורת על מדורי ואתרי הספורט.

עד שהילדים יחזרו לשאול "למה?", אף 1 לא ישתיק אותנו.

כל בדיחות האורז

יום ראשון, 11 במאי 2008

לרגל התייקרות גרגירי האורז, הרי רצף בדיחות שנשמעו בסביבה בשבועות האחרונים:

  • "שמנו 400 ש"ח בחתונה של ערן וענת. כמה אתם?"
    – 8 ק"ג אורז.

  • "איזו טבעת מהממת ! זה זהב לבן?"
    – אורז לבן.

  • "למה הבלטות עקומות?"
    – חיימק'ה החליף את הדולרים באורז.

  • "מה קיבלת לחג?"
    – שק אורז. אורז יסמין, לא סתם פרסי. השקיעו השנה.

  • בלובי של המלון: "דולר=3.52, אירו=5.56, ליש"ט=8.75, קילו אורז=15.69 ".

  • "כן, יונית, החקירה קיבלה תפנית מפתיעה, לאחר שהתברר שעד שנת 2007 אולמרט קיבל את הכסף במזומן, אך מפברואר השנה – בחבילות אורז. מקורבים טוענים, שאולמרט לא לקח אפילו גרגיר לכיסו".

  • מני פאר בשירותרום 2008 – "חברים, אני שמח לבשר, שתורם מיוחד שביקש להישאר בעילום שם, תרם – ח"י קילו אורז! מחיאות כפיים ויישר כוח!".


  • כל האמיצות והאמיצים שיוסיפו עוד בדיחת אורז, יקבלו שלושה גרגירים – עלינו. בעצם שניים, לאור ההתייקרות.

    יותר מפינלנד !

    יום רביעי, 07 במאי 2008

    ערב יום העצמאות ה-60 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מספר תושבי המדינה: כ- 7,282,000 אישה ואיש. יופי של מספר, עגול במיוחד (שלושה אפסים בסוף). הבעיה היא שנראה שהמספר הזה קצת הורס לנו בשנים האחרונות. אנחנו כבר התרגלנו להיות קטנים ומסכנים, אבל מסתבר שמבחינת אוכלוסיה, מצבנו לא רע בכלל:

    ויקיפדיה מספרת לנו שאמנם אנחנו לא אינדונזיה עם 231 מיליון או בנגלדש עם 158 מיליון איש (בנגלדש, מי היה מאמין), אבל מסתבר שהאוכלוסיה שלנו היא כמעט כמו זו של שוויץ (7.5 מיליון) ובולגריה (7.6 מיליון), קצת פחות מאוסטריה (8.3 מיליון) ויותר מפינלנד (!), דנמרק (!!), אירלנד (!!!) ונורווגיה (!!!!). אנחנו מנצחים גם את חברינו בלוב (6 מיליון), ירדן (5.4 מיליון) ולבנון (4.5 מיליון).

    כל קוראי מִלָּה מתבקשים להירתם למאמץ הדמוגרפי, כך שעד שנת העצמאות ה-61 גם שוויץ תהיה קטנה עלינו. אם עברנו את פינלנד, מה זה שוויץ בשבילנו?

    יום עצמאות שמח!

    מישהו מוכן כבר להחליט לגבי שולה זקן?

    יום רביעי, 07 במאי 2008

    תחליטו:
    שולה זָקֶן (ZAKEN)במלעיל? במלרע?
    שולה זָקַן (ZAKAN) בכלל?

    מישהו מוכן לבדוק כבר את הדרכון שלה? פפפף.

    יום ללא דיאטה שמח! (וגם סרט)

    יום שני, 05 במאי 2008

    היום הוא היום הבינלאומי ללא דיאטה שבו (א)חוגגים את היופי בכל המידות, (ב) מציינים את המאבק באנטי-שמניות ו-(ג) לומדים לאהוב את עצמנו בכל מידה – כבר הספקתם לקרוא בפוסט הזה.

    הפעילות היום, בכיכר רבין, בין 17:00 ל-22:00, עם המון אנשים מקסימים. באמת.

    כדי לא להתיש את שלושת קוראינו הנאמנים, אמליץ לכבוד היום ללא דיאטה על סרט אשר מציג עולם הפוך, שבו החברה מעדיפה שמנים ואילו הרזים הם אלו שמופלים. מבחינת התפאורה והאיפור כבר ראינו סרטים מוצלחים יותר, אבל מבחינת הרעיון, הבדיחות והמסר – זה בהחלט סרט מתאים ליום ללא דיאטה. פנו לעצמכם 7 דקות ו-46 שניות כדי להבין למה בעצם צריך יום ללא דיאטה.

    יום ללא דיאטה שמח !