מִלָּה

אל תשאלו מה עשיתי במסמך המייגע של תנאי השימוש באתר אורנג’, אבל כן תשאלו מה מצאתי:

“כמו כן, בכך שאתה מאחסן בשרתים שלנו יצירות עצמיות [רינגטונים שהולחנו על ידי המשתמש,תמונות שצולמו על ידי המשתמש וכו’], אתה נותן לפרטנר ולגופים אחרים זכויות רישיון להעתיק, להפיץ, לשדר, להציג בציבור, לבצע בציבור, לשכפל, לערוך, לתרגם ולשנות את עיצוב היצירות העצמיות שלך; לפרסם את שמך בקשר ליצירות העצמיות שלך; ואת הזכות להעניק רישיון משנה לשימוש בזכויות אלה לכל צד שלישי, הכול ללא תשלום תמלוגים, בכל העולם, ולתמיד.

צילמת תמונה והעלאת אותה לאתר של החברה הכתומה? הם יכולים לעשות מה-בראש-שלהם, בכל העולם ולתמיד. האותיות הקטנות מעולם לא נראו קטנות יותר.

אחת לתקופה יוצא לי לראות ב–BBC את MASTERMIND, הידועה בארץ הקודש כ”מקבילית המוחות”. אני בטוח שכל ילדי שנות ה-80 ואחורה זוכרים את “התחלתי ולכן אסיים” (שזה משפט שמתכנני הרכבת התחתית צריכים לשנן מבוקר עד ערב).

בכל פעם שאני צופה בתוכנית הזו, אני מרגיש קצת טמבל: המתמודדים המעולים שם גורמים לך להרגיש כמו ילד בכיתה א’. מילא זה שאינך שולט בתחום “הסאגה האיסלנדית” או “קרבות מלחמת מאה השנים”, אבל גם בתחום הידע הכללי יש שם שאלות שאינך מבין איך המתמודדים שולפים את התשובות במאית השניה. תענוג, ולא פלא שהתוכנית שורדת כבר משנת 1972.

לעומת זאת, בארצנו הקטנטונת (ואני בטוח שגם בבריטניה, שלא ניתמם, חלילה) במקביל ל”מקבילית” יש על המרקע את שעשועוני האגו - “אחד נגד מאה”, “מונית הכסף” ודומיהם. בשעשועוני האגו מקבלים הרבה כסף על שאלות קלות, כך שהצופה בבית מרגיש טוב עם ידיעותיו וחושב שהוא מש’ו-מש’ו. ברי המזל שמצליחים להסתנן לתוכנית, גם מרגישים טוב וחושבים שהם מש’ו-מש’ו וגם מקבלים קצת (הרבה) דינרוס. הפרסים ב”מקבילית”, רק כדי להזכיר, היו כרטיס טיסה ללונדון בסוף העונה ותלושים לרכישת ספרים.

יכול להיות שעוטף אותי פרץ נוסטלגיה לימים תמימים יותר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שתוכניות החידונים של פעם באמת איתגרו והכניסו אותך לפרופורציות, ואילו שעשועוני האגו של היום גורמים לך להרגיש חכם וטוב עם עצמך, בזמן שלמעשה אתה בעצם לא-מי-יודע-מה.

שתי דקות, כמה שיותר שאלות. בהצלחה.

אמש ריחף לו יתוש מעל המכשיר שמחובר לשקע ואמור למנוע יתושים. ריחף, טייל לו והמשיך בדרכו לעוד עקוצים לא מרוצים.

אני לא יודע מי חצוף יותר:
היתוש שלא יודע לקרוא הוראות ואינו מבין שהמכשיר מפזר האדים אמור להרחיק אותו, או שמא החברה שמייצרת את המכשיר ולא טרחה ליידע את איגוד יתושי ישראל שהם אמורים להתרחק כאשר יש מכשיר כזה.

בזזז.

אופטימוס אפרים היה אמור לעשות “בילוג חי” ממקום שלמיטב ידיעתנו טרם בילגו ממנו: חדר הלידה.

המציאות, כמו תמיד, הכתיבה אחרת, והרופאים הקשוחים לא התירו להכניס מחשב נייד.

לצד כל זאת, מזל טוב גדול ומיוחד למיס ומיסטר אופטימוס אפרים על היילוד החדש, קולולולו, ואיחולים ללילות שקטים כמה שיותר מהר. עם קצת מזל, הקטנצ’יק ייצא כמו ההורים שלו. כמו כן, לרגל האירוע המרגש, בקרוב תושק גירסת הג’ימבורי החדשה של מִלָּה.

כשירות להורים החדשים, הרי כללי “עשה ואל תעשה בטיפול בתינוקות“.

מזל טובים ואיחולים עד השמיים :-)

1. “ראש בקיר” היא תוכנית שראוי שבגללה ישלל רשיון השידור מערוץ 10.
2. “רמזור” היא תוכנית מפתיעה: לא ידעתי שאפשר לעשות קומדיה בעברית, ועוד אפילו כזאת שמצליחה לעשות את העבודה. עדיין יש לה מה ללמוד מאחיותיה מעבר לים, אבל יש שם הברקות ולפעמים גם צחוק גדול.
3. אתמול הייתי צריך להתקשר ליס ולבקש להתנתק לאור היעדר התוכן בקופסה שמוצבת על המזנון בסלון. המצב קשה.

לפני כמה חודשים הוצעו שני תפקידים מעניינים בשתי חברות שונות. שלחתי קו”ח, ככה סתם, לנסות. באופן תמוה זומנתי לראיון, על אף שאני לא מגיע מהתחום והיתה זו הפתעה כפולה.

לא קיבלו אותי לאף אחת מן השתיים, והמשרות אויישו על ידי אחרים. במקום אחד זה היה קצת מבאס, בשני לא ממש, ובכל זאת, היו אלו הפעמים היחידות שלא קיבלתי עבודה שרציתי.

היום גיליתי שלא חלפו יותר מדי חודשים, וכבר מחפשים בחברות הללו אנשים אחרים לתפקידים הללו. לא בטוח שאיתי המצב היה אחרת, ובכל זאת, שמחה קטנה לאיד. מותר לפעמים, לא?

שלום ילדים,

לפניכם שתי תמונות של אנשים מפורסמים. האם תוכלו למצוא את ההבדלים ביניהם?

בין הפותרים נכונה יוגרלו תלושי שי לקנטינה שבכלא.

המטרה: לקבל עוד מידע ולגלות שוב שיש לך יותר מדי דברים שאתה רוצה לכתוב עליהם ומעט מדי זמן.

ברכות לישראבלוג ולעומדת בראשו - אילנה תמיר, על היוזמה הנהדרת.

נראה לי שלאחר כמה חודשים טובים עם שני חידושים במערכת המטבע הישראלי, אפשר להכריז על הצלחתו הפנומנלית של אחד, וכשלונו המפוהק של השני.

הוותיק יותר, השנקל, הידוע גם בשמו החדש - דולר, התחיל דווקא לא רע. הוא זכה לפרסום רב, נחשב למטבע נחשק במיוחד, ואפילו הפך אצל חלק מהמשתמשים לאובססיה קלה.
הבעיה צצה לאחר שההתלהבות הראשונית שכחה. חייבם להודות על האמת - יחסית לפוטנציאל, ממעטים להשתמש במטבע החדש, ונראה כי הקופאים והקופאיות נשארים נאמנים לג’וקים.

לעומת זאת, שטר הפלסטיק של עשרים ש”ח התחיל בשקט יחסי. הגדירו אותו כ”ניסוי” ולא ממש ידעו איך להסתדר עם הפולימר הירוק. ברם, חלפו להם הימים והשבועות, ונראה שדווקא השטר הקשיח הפך לשימושי במיוחד, ומלהיב לא פחות מאחיו לחידוש, הדולר, סליחה, שנקל.

אם תרצו, ניתן לראות את זה כמו אפל ומיקרוסופט: השנקל הוא אפל - נראה מגניב, כולם אומרים שהוא ישפר את החיים, אבל בסופו של דבר, לא רבים משתמשים בו. לעומתו, העשרים הוא מיקרוסופט. אפור, צפוי, ממחזר את עצמו, אבל עושה את העבודה ובמבחן הסופי - נפוץ הרבה יותר מאפל*.

בקיצור - השנקל נכשל, על אף שהוא אחד מטבע מקסים, ואילו שטר הפלסטיק, על אף אפרוריותו - מצליח במיוחד. יוחלפו כל השטרות לפולימרים לאלתר !

—
*הבהרה: הח”מ אינו חובב מיקרוסופט, אבל עם עובדות סטטסיטיות קשה להתווכח.

ביום חמישי האחרון (5.6.08) התפרסמה ב”ידיעות אחרונות” ידיעה קטנה מאת גד ליאור במוסף הכלכלי, שלבטח לא שמתם לב אליה, וחבל.

“קופת המדינה עלולה להפסיד כספים בשל עליית מחירי הדלק בחודשים האחרונים בעקבות הירידה הצפויה בשימוש בדלקים המתייקרים. מסיבה זו יסרב משרד האוצר לקבל הצעות של פוליטיקאים וכלכלכנים להפחית את המסים על הדלקים בזמן הקרוב.
…..
ברשות המיסים ציינו אתמול כאמור כי בגלל העלייה החדה במחירי הדלקים תיתכן דווקא ירידה בהכנסות ממיסים על הדלקים בעקבות הירידה הצפויה בשימוש בדלקים המתייקרים. לכן, במצב הנוכחי בוודאי לא ישקול האוצר את הפחתת המיסוי הדלק”.

הישראלים קונים יותר מכוניות מאי פעם, הצריכה רק עולה ובלי עין הרע טסים לחו”ל בלי סוף. צריכת הדלק לא תרד בגלל ההתייקרות, ולא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את העובדה הפשוטה הזו. לעומת זאת, נשאלת השאלה איך בדיוק מגייסים את פקידוני האוצר ועלוביו, ששולטים על יותר מדי היבטים בחיינו בהגיון חסר-הגיון.