לפני כמה שבועות הפכתי לעצמאי במשרה (כמעט) מלאה. עד אז, עבדתי כשכיר, עם חלטורות פה ושם. מה אני עושה? שיעורי מחשב פרטיים לגיל הזהב - סבא-סבתא שרוצים לשלוח אימיילים לנכדים, וגם הפעם - חלטורות פה ושם.
מה למדתי אחרי כמה שבועות כעצמאי? שיש לא מעט יתרונות:
1. ימי חופש זה משהו שהרבה יותר קל לקבל (אני נותן אותם לעצמי).
2. הרבה יותר קל ללכת לעבוד כשמכוונים את תחילת יום העבודה לשעה עשר בבוקר.
3. צריך להעביר את שוק העבודה הישראלי למבנה שיכלול סייסטה. איכות החיים של כולם תשתפר, אני מבטיח.
4. אין בוסים מעצבנים, אין שינויי הנהלה פתאומיים, אין בירוקרטיה פנים ארגונית, אין עיגולים שחורים של קפה בתוך הסוכר.
5. הטבות עסקיות בכל מיני חברות.
6. אפשר (בדרך כלל) לוותר על לקוח ולהרוויח שלוות נפש.
עם זאת, למדתי שיש גם לא מעט חסרונות:
1. אין את השקט הנפשי של המשכורת הקבועה בכל 10 בחודש. יש בזה משהו מטריד למי שהיה שכיר כל חייו.
2. אין כזה דבר “קפה של בוקר במשרד”, אין לדבר עם חברים לספסל העבודה בתשע בבוקר, אין שיחות מסדרון, אין בדיחות פנימיות, אין הרמות כוסית לימי הולדת וחגים, אין מסיבת פורים של המשרד.
3. אין “תו הזהב”, אין בונוסים שנתיים, אין מתנה קטנה ליום ההולדת.
4. אי אפשר להשאיר את העבודה בעבודה, וצריך לענות לטלפונים גם בעשר בערב.
5. לא עבדת, לא הרווחת. אין תשלום על ימי מחלה, אין חופשה שנתית בתשלום.
6. לא הרווחת? אין דמי אבטלה. תסתדר, למרות שאתה משלם גם יותר ביטוח לאומי, כי אין סבסוד של המעסיק.
חיים כשכיר, חיים כעצמאי. מה עדיף? אין מחיר לחופש. בינתיים.
Powered by FireStats