מִלָּה

יום שישי, קניות בסופר, נקישות של עגלות מתכת מתנגשות, המונים ממהרים לקראת הסגירה בהתאם לשעון החורף המוקדם מדי.

אני עומד בתור לקופה ובסוף המסוע אורזת האורזת את כל המצרכים לתוך שקיות. לאחר התשלום עבור מעט מדי מוצרים ביותר מדי כסף, רציתי לתת לה טיפ קטן. פישפשתי בכיסים, בדקתי בארנק, אבל כסף קטן לא היה שם. את המטבע היחיד שהיה לי נעצתי במנעול שעל העגלה, חמשת השקלים שמחייבים להחזיר את עגלה הסופר לסככת העגלות.

לבושתי, לאחר שהחזרתי את העגלה למקומה, לא חזרתי לתת את הטיפ. תירצתי לעצמי בכל מיני תירוצים שניסו לתת סיבה לעצלנות, אבל זה לא ממש עבד. המנעול, רק כדי להזכיר, דאג לכך שלא “אשכח” להחזיר את העגלה וכן שבעלי הסופר לא ייאלצו להעסיק עוד מישהו בשכר זעום שיאסוף את העגלות.

חמישה שקלים שדאגו, שוב, לשמר את מעמדם והאינטרסים של בעלי ההון על פני אלו של האורזת, המרוויחה שכר מינימום ביום שישי, לקראת סגירת החנויות.

הפוסט הזה נכתב ביום שישי, 28 בדצמבר 2007, בשעה 0:22, והוא שייך לנושא קלקלה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏