מִלָּה

הוזמנו על ידי בצלאל לפרגן. זה באמת רעיון מצויין במקום לרטון כל היום כמו שני הזקנים מהחבובות. לקח קצת זמן, אבל הנה חמשת הפירגונים שלי. אופטימוס הבטיח לפרגן במהרה בפוסט משל עצמו.

1. פרגון גדול לדולי על הדולי היומי ולאביעד על הענבים. רשימת הקריאה המומלצת לכל בוקר שבו יש יותר מדי עבודה ופחות מדי חשק לעשות אותה.

2. פרגון גדול לערוץ 1, רוממה, ירושלים, שעושים דברים טובים כמו מבט שני, מהיום למחר, רואים עולם, ואפילו משדרים את משפחת סימפסון כל יום בחצות (הפסיקו לשדר את זה בגלל שהסתיימו העונות שהם רכשו לשידור חוזר. פףףף). כבר 15 שנה שזה לא ממש באופנה לשבח את ערוץ 1, אבל מי שהולך עם אופנה, סופו ללבוש מכנסים מתרחבים ולרקוד דיסקו.

3. פרגון גדול לאורלי וילנאי-פדרבוש, גיא מרוז, אביב לביא ומיקי רוזנטל על התוכניות בגלי צה”ל וברדיו 99 בהן עוזרים לאזרח הקטן מול הבירוקרטיה הישראלית. צריך עוד כמה תוכניות כאלו והרבה פחות פקידונים מעצבנים.

4. פרגון גדול לאורן מוסטקי, שאסף אקורדים לגיטרה למעל אלף שירים. בזכותו השכנים שלי סובלים משעות רבות של נגינת שירים שאין בהם אקורדים מסובכים (אין לי מושג איך אפשר לעשות את אקורד סי (B) בלי לשבור שתי אצבעות לפחות).

5. פרגון גדול למתנדבים - המתנדבים לכל מטרה, פעילות וסיבה. בעידן שבו עובדים יותר מדי ולאף אחד אין זמן לכלום, המתנדבים שלוקחים את מעט הזמן שנשאר לעצמם ומשקיעים אותו בדרך כלשהי במטרה חברתית, ראויים לכל פרגון ותמיכה.

שרביט הפרגון עובר לארז, מרמיט, efyska, דרומי ומאזינה ברקע. אה, כן, וגם לאופטימוס (שעוד מעט יסגור איתי את החשבון על ההצקה).

הפוסט הזה נכתב ביום שלישי, 29 באפריל 2008, בשעה 8:50, והוא שייך לנושא קייטנת החללית. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏