כוחן של דבקיות

21 בדצמבר 2008 מאת קפיטן עופר

אני רוצה להודות לארתור פריי ולספנסר סילבר. לא מכירים? אלו שני אנשים חשובים שגרמו לי לאושר רב במיוחד היום. תיכף תבינו מי הם.

במחשבי המכללה שבה אני עובד היתה בעיה מוזרה למדי: לא ניתן היה לפתוח קבצים מתוך דואר וואלה. נראה שמרוב תוכנות אבטחה וקירות אש, מישהו שכח שהמטרה במייל היא לקבל קבצים.

רק כדי להבין כמה הבעיה היתה מעצבנת, אסביר שבכל פעם שסטודנטית היתה צריכה לפתוח קובץ מוואלה, היה צורך לעשות העברה למייל אחר שאינו בוואלה, ולפתוח אותו מהמייל האחר. לצורך העניין גם פתחנו תיבת דואר בג'ימייל להעברת הקבצים עבור אלו שמשתמשים רק בדוא"ל וואלה. תוסיפו לכל הסיפור הזה את העובדה שלא כל הסטודנטים בשנת 2008 יודעים מה המשמעות של forward, ותקבלו בעיה מעצבנת למדי.

כמה זמן נמשכה הבעיה הזו? טוב שאתם שואלים. מעל שנתיים וחצי.
כמה זמן התלוננתם על הבעיה הזו? שוב, טוב שאתם שואלים, מעל שנתיים וחצי.
איך התלוננתם? בצינורות המקובלים – טלפונים ומיילים, מכתבים מסודרים, פניות דרך הבוסית שהעבירה את הפניות לאגף המחשוב.
האם זה עזר? בערך, בדיוק כמו ששר התחבורה שאול מופז עזר לשיפור התחבורה.

בתחילת השנה האקדמית התעצבנתי. זה היה שילוב של עומס תלונות סטודנטים על וואלה, פלוס בעיות בגלישה באינטרנט, פלוס יום ראשון בשבוע, שזה אף פעם לא יום טוב. התוצאה? קפיטן עופר אחד כועס במיוחד. הלכתי לראש מחלקת המיחשוב והבהרתי לו שחייבים לתקן את התקלה הזו . לא יכול להיות שבכל אוניברסיטה, מכללה, מוסד ומתנ"ס שכונתי ניתן יהיה להוריד קבצים מדואר וואלה, ורק במכללה הזו – לא. הבטחתי לו שמאותו יום הוא יקבל דיווח יומי על הסטודנטים שנתקלו בבעיה.

ביום הראשון דיווחתי בפניו על 6 סטודנטים שנתקלו בבעיה.
ביום השני דיוותי על יום חלש, רק 2 סטודנטים. הוא דיבר בטלפון, אבל דאגתי להראות לו שמדובר בשני סטודנטים.
ביום השלישי הוא לא היה במשרדו, אז השארתי דבקית (הפתק הצהוב, שבד"כ מדביקים למסך המחשב בפינה למטה, כן?) עם פירוט של מספר הסטודנטים היומי.
ביום הרביעי הוא שוב לא היה במשרדו, אז השארתי שתי דבקיות.
גם ביום החמישי הוא לא היה – ושוב השארתי דבקיות עם דיווח.
ביום השישי – שוב דבקיות, אבל הפעם גם כתבתי את דעתי הלא-חיובית על יכולותיו של אגף המחשוב.

ואז נקראתי לסדר: ראש אגף המחשוב נזף בי ודרש להפסיק לתלות דבקיות ("פתקים" הוא קרא להן) על דלת משרדו, הבוסית הסבירה שלא ככה פותרים בעיות, והבוסית של הבוסית הבהירה לי שעל אף שהיא מבינה את הבעיה, לא זו הדרך להתמודד עם העניין, ושעלי לפנות בצינורות המקובלים.

שבוע וחצי לאחר שהפסקתי להדביק דבקיות, קיבלתי מייל ממחלקת המחשוב המודיע שהבעיה נפתרה. אם הייתי יודע שכל מה שצריך זה להדביק דבקיות על הדלת, הייתי עושה את זה כבר לפני שנתיים וחצי.

אם כן, מי הם שני האדונים הנכבדים ארתור פריי ולספנסר סילבר? ממציאי הדבקיות. לולא שניהם, עד היום היו הסטודנטים ממשיכים להתעצבן הקבצים שלא נפתחים מתוך דואר וואלה. תודות ונשיקות לפריי וסילבר.

2 תגובות לפוסט ”כוחן של דבקיות“

  1. מאת אלמה:

    סיפור מעולה שרק מוכיח שוב שקצת קרציתיות מסדרת הכל.
    אגב, אני מניחה שלא היית צופה קבוע ב"סקס והעיר הגדולה", אז אולי אתה לא זוכר שמישהו פעם נפרד מקארי באמצעות post-it, שאני מניחה שזה דבקית. סתם אסוציאציות.

  2. מאת שושי:

    חבל שלקפקא לא היו (נפטר ב-1924, כ-50 שנה לפניהן).

לכתוב תגובה