מִלָּה

בשיחה עם עמית לעבודה (איזו מילה יפה, עמית), דיברנו על מושג ההסתה. מפה לשם, בעזרתה האדיבה של ויקיפדיה, גיליתי את הסעיף הבא מתוך חוק העונשין:

הסתה להימנע מתשלומי חובה - סעיף 289 [א/145]:

המסית אדם, או קבוצת בני אדם, שלא לשלם, או לעכב, תשלום חובה שהודיעה עליו הממשלה ברשומות, בין שההסתה היא מפורשת ובין שהיא משתמעת, בין במלים שבעל פה או שבכתב ובין בסימנים או במוצגים חזותיים, ובין בדרכים אחרות, דינו – מאסר ששה חדשים; והוא הדין במי שעושה מעשה, בכוונה להביא, או ביודעין שהוא עלול להביא, את אמצעי ההסתה האמורים, במישרין או בעקיפין בכל צורה שהיא, לידיעתם של אדם או של קבוצת בני אדם.

נניח שאני קורא למרד מיסים בעקבות השכר המופרז של חברי הכנסת והעובדה שהם דחו את העלאת שכר המינימום, החלאות. בין רגע יעצרו אותי על סעיף 289 לחוק העונשין.
נדמיין גם מצב שבו אני מבקש מבעלי עסקים לא לקזז תשלומי מס בריאות ממשכורות עובדיהם, בגלל הצמצום בשירותים הרפואיים שאנחנו מקבלים. כן, כן. שישה חודשי מאסר.

כבר אי אפשר לדבר במדינה הזאת.

הפוסט הזה נכתב ביום חמישי, 29 בנובמבר 2007, בשעה 15:23, והוא שייך לנושא איזו מדינה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏